To the end of the world for you- larry stylinson

-17-

825 צפיות ו- 160הצבעות!! אתן מטורפות!!

----------

נקודת מבט הארי:

לואי נרדם בזרועותי, אך אני לא הצלחתי להרדם. כל מה שחשבתי עליו היה המגע החם של שפתיו על שלי. איך ששפתינו זזו בתיאום מושלם, כמו שתי חתיכות פאזל שהתחברו. חשבתי על ידיו הקטנות בשיערי, ועל ידי מלטפות את גופו הקטן. ובכן, המאוד קטן.

אין לי מילים לתאר את מה שהרגשתי בנשיקה הזו, ששפתי פגשו בשלו הרגשתי את הבטן שלי עולה באש, הרגשתי כאילו אני נופל לתהום עמוק והוא גורם לי לרחף באוויר,הרגשתי תשוקה כמו שלא הרגשתי בחיים. טעם שפתיו היה כמו דובדבן מתוק, ושפתיו היו כמו ענן רך. כל מה שאני רוצה כרגע זה להרגיש א שפתיו שוב כנגד שלי, להרגיש את הניצוצות בבטני, ואת הצריבה בחזי.

הורדתי את ראשי והסתכלתי על המלאך הקטן שעטוף בין זרועותי,המלאך שהייתי עושה הכל בשביל שיהיה שלי. ועם המחשבות האלה, ובהייה טיפה מטרידה במלאך שבזרועותי, נפלתי לשינה עמוקה.

--------

*הבוקר למחרת*

קמתי בבוקר, וישר הסתכלתי למטה, אל לואי. באמת לפתוח את פי לאיחול בוקר טוב, אך לא ראיתי אותו שם. מיד עברתי למצב ישיבה, נבהל כאשר מליון מחשבות עוברות במוחי. מה אם הוא התחרט? לא אהב את זה? ברח? שונא אותי?! אוי לא רק שלא ישנא אותי, אני לא אוכל להתמודד עם זה. קמתי במהרה על רגלי, ושמתי כפכפים,(סליחה על העצירה אבל פתאום המילה "כפכפים" נראת לי מוזרה מאוד ה.כ) כי אין לי כח כרגע לשים נעלי ספורט, ויצאתי מהאוהל, נרגע במעט שאני רואה את לואי יושב ומדבר עם זאין. (זואי פאקינג שיט ה.כ) "בוקר טוב האז" לואי אמר לי בחיוך גדול, ונרגעתי, הוא כנראה לא שונא אותי. "בוקר טוב הארולד" זאין אמר לי ונתתי לו מבט, הוא יודע שאני שונא שקוראים לי ככה.

החזרתי את מבטי אל לואי, מסתכל עליו בחיוך, וכך הוא עלי, "נייל?! יש לך סכין?" זאין צעק והפנתי את מבטי אליו, "סכין? למה אתה צריך סכין?" שאלתי עם מבט מבולבל על פני, "לחתוך את המתח המיני בינך לבן לו, אני לא רוצה להסתכל עליכם מפשיטים אחד את השני, זה נראה לי מחזה לא נעים" זאין אמר וגיחך, בעוד שאני רק הצלחתי להעלות חיוך לחוץ על פני.

ליאם יצא מהאוהל שלו ושל זאין, עם נייל לידו. "אז זאיני, נייל, וזוג היונים שלנו, מה אומרים שנכנס לאגם?" ליאם שאל וחייך אלינו, מה יש לכולם היום ממני ומלואי?! "סוף סוף מישהו מציע את זה כבר חשבתי שאתייבש מחום" זאין אמר וקם לנשק את ליאם בצד פניו. " טוב אז בגלל שלא באמת אכפת לי אם אתם תבואו או לא, ורק היה אכפת לי שזאין יבוא, תחליטו מה לעשות ואז תזכרו שאני מתעקש שתבואו ותגיעו." ליאם אמר ונייל חייך, "והארי אני יודע כמה אתה אוהב לעשות דברים רק שאחרים ממש מתעקשים"אמר והדגיש את המילה" מתעקשים" בעודו מתסכל על לואי. מה לעזאזאל יש לכולם? (וואי הארי יותר מטומטם ממך אין ה.כ)

כולם הלכו לאוהלים שלהם להחליף בגדים, וכך גם אני ולואי. נכנסנו לאוהל שלנו, ולואי סובב את מבטו אלי, "האז אתה יכול לצאת רגע? אני רוצה אממ... להחליף לבגד ים" אמר וגירד בעורפו, "הו כן ברור תגיד לי שתסיים" השבתי לו ויצאתי מהאוהל. אשקר אם לא קצת התאכזבתי מזה, בכל זאת לואי, רק בבוקסר... רק מהמחשבות שלי הרגשתי אותו מתעורר לחיים. פאק. מיד שיניתי את מחשבותי, "סבתא, אמא, ג'מה, טיילור" חזרתי על זה בראשי כל הזמן, עד שלבסוף הוא נרגע. למזלי לפני שלואי יצא מהאוהל.

"האז סיימתי" לואי אמר ויצא מהאוהל, בגד הים שלו כחול עמוק, מגיע קצת מעל לברכיו, כובע גרב על ראשו, משקפי שמש על עיניו,וכפכפים ברגליו. לקחתי לי שנייה להתסכל עליו, על החזה החשוף שלו, על הקעקועים שלו, על שריריו, ועל הפנים היפות שלו. כשמתי לב שכנראה בהיתי יותר מדי, נכנסתי במהרה לאוהל להחליף גם אני. לאחר דקות בודדות, יצאתי עם בגד ים שחור רגיל, כפכפים על רגלי, ומשקפי שמש על עיני. שמתי לב שלואי בוחן אותי, ולחיי נהיו סמוקות במקצת. אני ולואי הסתכלנו אחד על השני, מבלי לומר דבר. "לארי! זיאם! אתם מוכנים כבר?!" שמענו את נייל צועק והתקדמנו אליו. "אלוהים ישמור נייל אתה לא יכול להשקיע קצת ולהגיד את השם של כל אחד?" לואי צעק אליו "לא לואי, זה דורש ממני יותר מדי אנרגיה, כשתגדל תבין" נייל אמר ואני גיכחתי, "אני יותר גדול ממך נייל" לואי אמר וגלגל את עיניו בשעשוע, בעוד נייל רק מושך בכתפיו.

התקדמנו לכיוון האגם שבמרחק שתי דקות הליכה ממקום הלינה שלנו. בדרך נייל דיבר עם לואי, ואני שימשתי בתור גלגל שלישי לזאין וליאם. אל תנסו, זה לא כיף. לאחר שתי דקות שבאמת נראו כמו נצח, הגענו לאגם. הורדנו את הכפכפים ומשקפי השמש, ושמנו אותם על שפת האגם ביחד עם המגבות. כולנו עמדנו על שפת האגם, וקפצנו למים. הסתכלנו לאחור וראינו את זאין מסתכל על המים בפחד. ליאם התקרב אליו והרים את ראשו בכדי להסתכל עליו. "זאין בייבי, אני פה אין לך מה לפחד, אני מחזיק אותך" ליאם לחש לו והסתכל בעיניו, "אתה מבטיח להחזיק אותי?" זאין שאל, מסתכל עליו בחזרה, "מבטיח" (יש לך מזל שזה לא לואי זאין, אחרת מי יודע אחרי כמה זמן היית טובע ה.כ) זאין ירד על ברכיו, ונכנס למים, ישר אל תוך זרועותיו של ליאם. ליאם החזיק במותניו חזק, ונישק נשיקה קטנה לשפתיו. "רואה? אני פה איתך" הוא לחש לו, אך כיוון שכולנו היינו לידם, שמענו.

וכל מה שיכולתי לחשוב באותו הרגע, זה כמה שאני רוצה להחזיק כך את לואי, להגן עליו לא משנה מה, לנשק את שפתיו, ולהראות לכולם שהוא שלי.

-----------------

היי אהובות! אני יודעת שזה פרק יחסית קצר, וחסר משמעות, פשוט לא היה לי הרבה כוחות לכתוב אותו. אשתדל להעלות עוד אחד או היום, או מחר, שיהיה קצת יותר משמעותי.

רציתי להגיד תודה רבה לכולם, על כל ההערכה, והתמיכה, זה באמת אומר בשבילי המון.

רציתי לדעת אם יש גם בנים שקוראים את הסיפור, בשביל שאם כן, ארשום דברים גם בלשון זכר( נגיד למעלה רשמתי מטורפות, אם יש בנים, ארשום גם בלשון זכר) אם כן תרשמו לי פה בתגובות!!

אז אהובות, אני מעריכה כל צפייה, הצבעה, ותגובה שלכן פה, זה אומר המון בשבילי.

אל תשכחו להצביע, להגיב, ולשתף ולשתף את סיפור אם תוכלו.

שבת שלום וחג שמח, אוהבת המון!!xx