To the end of the world for you- larry stylinson

-36-

"מה לעזאזאל-"

*יום לפני*

שבועיים עברו מאז שקיבלתי את הטופס שחרור, שבועיים מאז שהבנתי שאני אכן הולך לקבל בחזרה את הארי, הארי שלי.

 ושבועיים מאז שהתחלתי לארגן את ההצעת נישואין.

אני יושב במרפסת, ספל תה קטן מונח על השולחן וספר בידי, אני מנסה להסיח את דעתי מהערב, אני לחוץ ומתרגש בו זמנית. (גם אנחנו לואי, מה אם הוא יגיד לך לא? ה.כ) חודש לאחר הפרידה הבלתי רצויה שלנו הגעתי למסקנה שאני רוצה את הארי לצידי לשארית חיי, ובנקודה הזו התחלתי לתכנן את ההצעה. פרחים יונים וקרנפים עלו לי לראש, היפופוטמים באגם שיוצרים במים את השאלה הגדולה, טווסים מנופפים בזנבותיהם הצעוניים מסביב לשטיח אדום וארוך, פילים יוצרים לבבות עם החדק וציפורים שרות. את כל המידע הזה שיתפתי באותו היום עם ליאם, והתגובה היחידה שלו הייתה, "תגיד לי לואי, אתה משוגע?" לא הבנתי מה הוא רוצה, הרי כל מה שעובר בראשי זה את הטוב ביותר להארי. "לו הארי לא צריך יונים מעופפות וציפורים שרות, הוא צריך שתראה לו את האהבה שלך אליו, לא בדרכים פיזיות, לא בחיות שעושות פליק פלאק באוויר, כל מה שהוא ירצה זה לראות את האהבה שלך, את מה שאתה מרגיש כלפיו , בכן, מה אתה מרגיש כלפיו?" ליאם הכניס שכל לראשי, גורם לי לעצור שנייה ולחשוב, איך מתארים את האהבה שלך למי שהוא העולם שלך? לבנאדם שעושה אותך הגרסה הטובה ביותר שלך? לאהבה שלך? ואז ידעתי, כל מה שאני צריך זה למצוא את המילים, המילים שיתארו את ההרגשה שלי כשאני לידו, את איך הלב שלי מפרפר בכל פעם שגומותיו מופיעות, ואיך הוא גורם לפרפרים בבטני להשתגע בכל פעם שהוא מדבר. וזו? זו המשימה הקשה ביותר, כי אני לא בטוח שיש מספיק מילים בעולם שיכולות לתאר את מה שאני מרגישה כלפי הנער הזה, כלפי הנער שעד מעט הולך לשכב בזרועותי, (בתקווה שהוא יגיד כן) הנער שגורם לעייני לזהור מאושר וכל איברי להתהפך, הנער שאני אוהב.

(למי שלא הבינה, כל מה שכתוב בכתב כזה אלו דברים ומילים שנאמרו לפני כשלושה חודשים, כשלואי החליט שהוא יציע להארי, וכל מה שלא- ובכן זה פשוט בהווה. ה.כ)

שלוש שעות עברו ואני עדיין יושב במרפסת, כמו בשלושה חודשים האחרונים מנסה למצוא את המילים שיתארו את אהבתי אל הארי.

הסתכלתי אל השמיים, מחייך למשמע הציפורים המצייצות (וואי איזה מחייך לעזאזאל כל בוקר שש וחצי בבוקר הן צורחות לי באוזניים ה.כ) ולמראה העלים המתעופפים באוויר. דפיקות בדלת ביתי קטעו את מחשבותי, קמתי מהכיסא, סוגר את הספר ומתהלך לכיוון הדלת. לפני שהספקתי להגיע אל הדלת היא נפתחה לרווחה, נייל עומד בפתחה. "נייל בפעם האלף, המפתח שהבאתי לך הוא רק למקרי חירום" אמרתי בקול מיואש, "זה מקרה חירום!" הוא צעק עם פנים רציניות ודואגות והלב שלי התחיל לפעום בפחד, ליאם בסדר? זאין טבע? קרה משהו להארי?! "מה קרה??"שאלתי בפחד, מפנה לו את הדלת כסימן להכנס, "היה לי משעמם ואף אחד מהבנים לא ענה לי!" הוא צעק בדרמטיות, ידיו מתנופפות באוויר, "נייל חתיכת דביל חשבת שקרה משהו רציני!" צעקתי בכעס ושעשוע משולב, "זה רציני! מה אם הייתי מתחיל לגסוס מהשיעמום? אף אחד מכם לא היה יודע כי אף אחד מכם לא טרח לענות לי!"  אמר עם שמץ של עצבים בקולו, "מתי התקשרת אלי?" שאלתי אותו בבלבול, " בואו נסתכל" מלמל ופתח את טלפונו, "אוקיי התקשרתי ב 11:24, 11:32, 11:46, 12:57, ובכל ארבעת הפעמים לא ענית!" אמר וגיחוך יצא מפי, "על מה אתה צוחק בדיוק?" שאל ושילב את ידיו בדומיננטיות מזוייפת, "נייל עוד לא אחת עשרה בבוקר, איך התקשרת אלי בשעות האלו?"  שאלתי עם פרצוף בהחלט משועשע שמרוח על פני, הוא הוריד את מבטו לטלפון ומעלה אותו בחזרה אלי, "הו... זה היה לפני שבוע" אמר וגירד בעורפו במבוכה, "מה אעשה איתך נייל" אמרתי ביאוש מזוייף ובפרצוף משועשע. התקדמנו לכיוון הסלון ונייל פתח את פיו לדבר. "אז... זה מחר?" הוא שאל, חיוך חם הופיע על פניו, "כן... מחר" אמרתי עם פחד, ריגוש, ושמחה משולבים "אני אפילו לא יודע עדיין מה להגיד" אמרתי לו והתרסקתי ביאוש על הספה, (נמאס לי כבר מהמילה יאוש מרוב הפעמים שכתבתי אותה ה.כ) "לו אני בטוח שהמילים יבואו פתאום אתה תראה או תשמע משהו ותהיה לך הארה, ביום בהיר אחד אתה תמצא את המי-" נייל בא אך קטעתי אותו בצעקה, "אני רק מנסה לעזור אין צורך לצעוק עלי!!!" הוא אמר בכעס ורקע ברגליו כמו ילד קטן, "נייל אתה גאון!" אמרתי ורצתי לחדרי במהרה, מביא דף ועט ומתיישב על השולחן, משרבט מילים על הדף ואחרי שניות בודדות כבר עובר לדף הבא. "לא אוכל להגיד שגילית לי את אמריקה, אבל אפשר לשאול למה אני גאון?" נייל שאל, "אתה הבאת לי את המילה נייל!! אני יודע מה לכתוב להארי" אמרתי בהתרגשות ובמהרה ההבנה הכתה בי, האם זה יהיה מספיק טוב? האם המילים שלי באמת יוכלו לתאר את מה שאני מרגיש כלפיו? "לואי תפסיק לדאוג, גם אם אתה תגיד רק ' סופרקאליפרנגליסטיקאקספיאלידואושיס' הוא יגיד כן ויתפרק מהתרגשות" נייל אמר, כאילו קרא את מחשבותי, "אתה בטוח?" שאלתי, מעלה את מבטי אליו, "אני בטוח לו, חמישה חודשים עברו והוא עדיין אוהב אותך כמו שהוא לא אהב אף אחד בכל חייו" .