To the end of the world for you- larry stylinson

-25-

טוב אז אהובים, אני יודעת שהגענו למטרה כבר לפני כמה ימים, אבל חליתי ובקושי יכולתי לזוז מהמיטה.

אז הנה אני מפצה אתכם, וכותבת לכם פרק כפול:)

תהנו!!

--------

נקודת מבט לואי:

עמדתי במטבח עם ליאם ונייל, מכין איתם ארוחת בוקר לכולם.

"אז טומו, איך אתה?" ליאם שאל ופתחתי את פי לענות, אך נייל מיד עצר אותי "שהוא שואל איך אתה הוא מתכוון איך אתה והארי" הוא אמר וראיתי את ליאם מהנהן בראשו הסתכלתי לסלון, רואה את זאין והארי מדברים, וצופים בסדרה כלשהי. סובבתי את ראשי חזרה לליאם ונייל, והתחלתי לענות להם "את האמת? כרגע מדהים" אמרתי מעלה חיוך קטן על שפתי "אתה מתכוון לפרט או שאנ אצטרך להתחנן?" (פאק התחיל לי two of us ה.כ)(רק שתדעו שעצרתי את הכתיבה בזמן השיר כי לא רציתי לעשות לכן משהו עצוב אז תגידו תודה ה.כ) נייל שאל והפניתי את מבטי אליו, "טוב נייל.. אם כמה שאני רוצה לראות אותך מתחנן, אני אספר" אמרתי בחיוך חושף שיניים, "את האמת אין הרבה לספר כרגע, אנחנו ממש ממש בהתחלה, אבל אני רק יכול להגיד לך, שכשאני איתו אני מרגיש שכל העולם נעצר, שאין אף אחד מסביבנו, שזה רק אני והוא. אני מרגיש את הבטן שלי מתהפכת בכל מבט, בכל מגע הכי קטן, ובכל נשיקה. אני מרגיש את הלב שלי מתחמם מלהסתכל עליו, שהוא מחייך הוא גורם לי לחייך, שהוא צוחק הוא סוחף אותי עם הצחוק היפיפה שלו, שהוא עצוב הוא גורם לי להתעצב ולרצות לחבק אותו כל כך חזק עד שהחיוך יעלה לו על הפנים. כל דבר הכי קטן שהוא עושה גורם לי לחייך, הוא פשוט גורם לי להיות מאושר." סיימתי בחיוך, "לוו זה חמוד" נייל אמר וליאם הנהן מהצד, "אבל מה אני יכול להגיד? ממש כלום לספר נכון?" ליאם הוסיף וגיכחתי, כן יכול להיות שקצת שיקרתי, יש המון לספר.

סיימנו להכין את ארוחת הבוקר ולסדר את השולחן, אז אני הלכתי לקרוא לזאין והארי לבוא לאכול. באתי אל הארי מאחורה, וכרכתי את ידי סביב צווארו "הארולד.." לחשתי לו באוזן וראיתי את ראשו מסתובב אלי בחיוך, "יש אוכל" לחשתי לו והוא הנהן ונישק נשיקה קצרה לשפתי, פניתי לזאין, ושמעתי את ליאם צועק לי מהמטבח "תזהר לקרוא לזאין גם ככה! הוא תפוס!" וגיכחתי בשקט. התקדמתי לזאין, בכוונה להבהיל אותו והוא בשנייה אחת מסתובב אלי ומקפיץ לי את הלב, "אני לא חירש לו, אני שומע אותך קורא להארי שהיה  ממש לידי, ואת ליאם צועק לך לא לקרוא לי גם ככה. הבית לא כזה גדול בשביל שלא אשמע אתכם" הוא אמר מגחך וקם מהספה, מתקדם איתי לכיוון שולחן האוכל.

השולחן היה עגול, והתיישבנו שזאין בין ליאם, לנייל, נייל ליד הארי, ואני בין הארי לזאין (גם אני הסתבכתי, פשוט תדמיינו שולחן עגול שסדר הישיבה הוא, זאין ליאם נייל הארי לואי, שבסופו של דבר לואי וזאין אחד לליד השני ה.כ) על השולחן היה חביתות, סלטים, פנקייקים, גבינות, וקצת מאפים. "אתם הכנתם את כל זה?" הארי שאל, פרצוף המום לבוש על פניו "כן מסתבר שליאם כן יודע לבשל, והוא וזאין סתם הרסו לי את החדר במלון לפני כמה זמן" אמרתי וגיכחתי.