To the end of the world for you- larry stylinson

אפילוג

אמאלה מה, איך מתחילים לכתוב את הפרק האחרון בפאנפיק שלך?

נקודת מבט כללית:

הארי צעד במורד השביל, עדיין מנסה להבין מה הולך פה בעוד שלואי נהיה לחוץ יותר ויותר משנייה לשנייה. "הארי" אמר לואי כשהארי עצר, "מה לעזאזאל קורה פה?" שאל הארי, מנסה להבין מה פשר הפרחים, הנרות והלבוש המהודר, "הארי אני יודעת שאתה מבולבל וכנראה לא מבין מה קורה עם העולם כרגע, אבל אני רק צריך שתתן לי להסביר " אמר הנער עם העיינים הכחולות, מתפלל בכל ליבו שהכל ילך כשורה.הארי הנהן בראשו, נותן ללואי להתחיל את משפטו.

"אוקיי הארי, במשך ארבעת החודשים האחרונים הרגשתי שיש לי חוסר בחיים, הרגשתי כאילו יש מישהו שמוחץ את הלב שלי שוב ושוב ופשוט לא מוכן להרפות. במשך החודשים האחרונים כל מה שעשיתי זה לחפש פרצה, דרך שבה נוכל להיות יחד" התחיל לואי, עוצר לנגב דמעה שירדה על פרצופו והמשיך, "והצלחתי." אמר, רואה את חיוכו של הארי גדל, גורר אותו לחיוך גם כן. "במשך חודשים שלמים ניסיתי למצוא את המקום, את הזמן ואת המילים המושלמות שיתארו מה אני מרגיש כלפיך, אבל הבנתי, לא הומצאו מספיק מילים בעולם הזה שיצליחו לתאר את אהבתי אליך. ישבתי שעות על גבי שעות, ימים על גבי ימים בנסיון למצוא אולי רק חלק קטן מהמילים שיצליחו להסביר מה אני מרגיש כלפיך, לנסות לתת לך את האפשרות לשמוע אפילו רבע מהאהבה שלי אליך, ולבסוף, הצלחתי." בשלב זה חמשת הבנים היו עם דמעות שחנקו את גרונם, עדיין לא נותנים להן להשתחרר, "אז הארי. מהרגע שנכנסת לחיים שלי הארת אותם, גרמת ללב שלי לפרפר משמחה ואהבה, גרמת לי להיות מלא באושר, וגרמת לי להפוך לגרסה הטובה ביותר שלי. הארי, אתה כמו מלאך שהגיע אלי משמיים. אתה שומר עלי, אתה נמצא לצידי ברגעים הכי שמחים וברגעים הכי עצובים. אתה קופץ איתי מאושר גם על הדברים הכי שטותיים שיש רק כי אתה יודע שזה משמח אותי, אתה נשאר איתי ער בשתיים בלילה לבכות על זה שהם מתו מחובקי ידיים בסרט," הארבעה בצד צחקקו מנידים בראשם בשעשוע, "הם פשוט הדבר הכי חמוד שראיתי, "נייל קרא, פורץ בבכי, "בוא נייל בוא אלי, "ליאם אמר וחיבק את הבלונדיני, נותן לחברהם להמשיך את מילותיו. "בכל פעם שאתה מחייך הלב שלי עושה סלטות באוויר, בכל פעם שאתה עצוב הבטן שלי כואבת מהמחשבה שמישהו הוריד את החיוך מהפנים שלך. בכל יום אני קם בבוקר ומודה לאלוהים שזכיתי לפגוש אותך. הפכת את החיים שלי לאגדה. במשך הרבה מאוד זמן אני רק חיפשתי את הדברים שיעשו אותי שלם, שיעשו אותי מאושר, ועם כמה שזה נשמע בולשיט מספרים, הבנתי שהדברים האלו אלו לא דברים, זה בנאדם, והאדם הזה הוא אתה."לואי אמר, מנגב דמעה שירדה על פרצופו של ירוק העיינים, "הארי, אתה האדם שעושה אותי שלם. אתה האדם שיכול לגרום ליום שלי להפוך מהכי נורא שיש, להכי מדהים בעולם. אתה האדם שאני אוהב." אמר לואי, לוקח נשימה עמוקה ויורד על ברך אחת, פותח את קופסת הקטיפה השחורה, חושף טבעת מזהב לבן, עם יהלום כחול עמוק במרכזה. "אז הארי, אם תסכים אקח אותך להיות הנסיך מהאגדות שלי. אקום כל בוקר במחשבה של מה אוכל לעשות בשביל להפוך את היום שלך ליום הטוב ביותר, אדאג שהחיוך אף פעם לא ירד מהפרצוף היפה שלך ושהעיינים שלך תמיד ינצצו בשמחה ותמיד אלך עד סוף העולם בשבילך. אז הארי, התנשא לי?" שאל לואי בחיוך, רוקע בלחץ עם כף רגלו, שלושת הבנים סביבו כבר ממזמן הפכו לשבר כלי והארי, אהובו, מסתכל מטה עם מבט המום על פניו ומבט מאוהב בעיניו, "אני.. אני-".

מר פיין סגר את הספר, שומע צעקות בוז מהכיתה. צעקות כמו, "הוא הסכים??" או "מה הוא אמר??" ואפילו, "האם נייל שרד את זה??" נשמעו מרחבי הכיתה, גוררות מהומה ורעשים. ילדה אחת בפינת הכיתה הרימה את ידה, היחידה שמבקשת בנימוס לשאול שאלה. "וואו וואו בואו כולנו נרגע, מי שרוצה לשאול שאלה להרים יד, תודה" מר פיין קרא, כל הכיתה השתתקה, נותנת לילדה לשאול את שאלתה. "מר פיין, מה הוא ענה בסוף?" הילדה הסקרנית שאלה, גוררת חיוך מהמורה, או שאפשר לקרוא לו הדוד שלה. "את זה כבר תצטרכי לשאול את האבות שלך, דארסי".

------------

אמאלה מה-

לא באמת סיימתי את הפאנפיק עכשיו נכון?

אוקיי זו הייתה חוויה מדהימה. את האמת, כל זה התחיל בכלל מהודעות בוואטסאפ. יום אחד היה לי משעמם אז אמרתי לחברות שלי, "בואו אספר לכן סיפור" ובסופו של דבר הסיפור הזה התגלגל לוואטפאד, וההודעה הקטנה הזו הפכה לבסיס של פאנפיק שלם.

תהליך הכתיבה של הפאנפיק הזה היה מדהים, מרגש, מלהיב, ולסיים את הפאנפיק מרגיש לי קצת עצוב עם להיות כנה.

עברתי תהליך מדהים עם הכתיבה שלי ואני יותר מאסירת תודה שעברתי את זה פה, אתכן. כל תגובה וכל הצבעה שקיבלתי גרמו ללב שלי להתחמם ולריגוש שלי לעלות,התגובות שלכן גמרו לי לצחוק ולחייך, לפעמים אפילו להגיע למצב של לבכות.

בקיצור, אני רוצה להגיד לכן תודה ענקית, תודה שעברתן את זה איתי, תודה שתמכתן בי, ותודה שאהבתן והרמתן לסיפור שלי, לכתיבה שלי.

רוב הסיכויים שאכתוב עוד פאנפיק, כנראה אתחיל אותו בחנוכה, אז אהיה יותר מאסירת תודה אם תשארו מעודכנות, ותחזרו גם לפאנפיק הבא.

אם אהבתן את הפאנפיק תשתפו אותו במקומות שאתן יודעות שיאהבו אותו גם, הוא אמנם נגמר אבל עדיין כל תגובה, הצבעה וצפייה גורמות ללב שלי לפרוח משמחה.

אז, הפאנפיק הזה היה חלק ענק מהחיים שלי,ועדיין ישאר, אתן חלק ענק מהחיים שלי ואני מודה לכל אחת ואחת מכן.

אז לפעם האחונה לפאנפיק הזה, שיהיה לכן יום מדהים ושבוע טוב, אוהבת המוןxx