טוב אז עבר די הרבה זמן מאז הפעם האחרונה שעדכנתי אותכם...
בכל זאת עינייני ממלכה וזה
אבללל
עוד שבוע מהיום זה היום הגדול!!
סוף סוף סיימתי לארוז.
זאת הייתה משימה מעייפת יותר משחשבתי, כי התעקשתי שאני זה שיארוז ולא המשרתים והעוזרים שלי.
ידעתי בוודאות איזה סוג של דברים ובגדים הם ישימו לי, וזה לא מצא חן בעייני בכלל
הרי אם אני כבר הולך למחנה ואני אהיה חלק מהכלל, אז זה עד הסוף כמו שצריך.
ביקשתי ממעצבים מיוחדים ומאוד מסוימים לעצב לי את הבגדים בצבעים כהים, בעיקר שחור. בנוסף אקססוריז, שרשראות שהוסיפו ללוק.
מה שלפי דעתי מאוד החמיא לי.
אם הייתם רואים אותי לבוש ככה,
בטח הייתם חושבים שאני מסוג הפריקים הקשוחים שלא כדאי להתעסק איתם.
למרות שגם ככה זה טוב לי, זה לא שאני מתכנן להיות חברותי או משהו.
חישבתי ותכננתי כל פרט ופרט בתוכנית הזאת!
אני לא אתן לשום דבר להרוס לי את זה.
וכמובן שמיותר לציין את זה שאני דואג לשבת על הראש של אבא שלי
עוזר לו כמה שאני יכול, מרגיע אותו וחוזר על התוכנית עד לפרטי פרטים.
מה לא עושים בשביל שלא יתחרט.
~~~~~~
זה הפתיע אותי איך שבוע אחד יכול להרגיש כמו נצח כשאתה מחכה למשהו בקוצר רוח.
אך לבסוף זה קרה.
לאחר שנפרדתי מהורי ומקריס העפתי מבט קטן לאחור
נשמתי נשימה עמוקה ואמרתי לעצמי;
#התחלנוו
הדריכו אותי שבהתחלה אני אפגוש את ההנהלה ואת מי שעובד שם.
לפי מה שאבי אמר, רק הן יודעות על זהותי האמיתי, אך הם חתמו על חוזה סודיות ואם הם במקרה יפרו איזשהו סעיף מההסכם,
הם מתעסקים עם משפחת המלוכה ויכולים להגיע למצער בחשד להפרת פרטיות ומידע מסווג, למען המדינה והסדר.
זה נותן אפשרות לאבי לסגור להם את המחנה במיידי, ולמרר את המשך חייהם לנצח
ככה שבינינו, עדיף שיהיו בשקט.
במשך כל זמן הנסיעה אני מסתכל על הנוף שהולך ומשתנה, ומופתע לגלות את יופייה של הארץ.
היו חלקים פרחוניים וירוקים ביותר
והיו חלקי אדמה שהיו נראים נטושים ויבשים כל כך עד שהיה אפשר לחשוב שבמשך שנים ארוכות לא התיישבו שם
~~~~~
כנראה באיזשהו שלב נרדמתי כי הנהג באוטו העיר אותי בטענה שהגענו
"הוד מלכותך.. הגענו ליעד"
גיגלתי עיינים "מעכשיו פונים אליי כאל וויל או ווליאמס בלבד זה מובן.?" שאלתי
בעוד הנהג מהנהן אני מסב את תשומת ליבי אל המקום.
בכניסה ניצב שלט גדול ומרשים שעליו כתוב
"מחנה קלינסטון"
כמה מטרים לאחר מכן היה מבנה מרכזי ובולט, היה אפשר לראות שהוא שייך לההנהלה, ולמשרדים.
המבנה השני שנגלה לעייני היה פחות מרכזי אך לא פחות גדול מהראשון. כנראה זה חדר האוכל.
הוא נראה מבנה פתוח ומאוד מואר, הוא היה עם הרבה חלונות ושולחנות רחבים.
הנהג הסיק כנראה, שאני מסתכל וחוקר כמעט כל דבר ומתלהב מכל הסיטואציה,
ככה שיכולתי להרגיש שהאוטו נוסע קצת יותר לאט.
תוך כדי שאנחנו מתקדמים אני מבחין בדשא ירוק שנראה נוח במיוחד לישיבה עם ספסלי פיקניק כאלו
ובכל מיני פינות מפוזרים פופים ודברים שיכולים להיראות כמו זולה.
עולה חיוך על פני כי זה בהחלט עוזר לתחושה של מחנה ומכניס לאווירה של יער.
המשכנו עוד כמה מטרים ואז ראיתי מימני את מה שכנראה הולך להיות המגורים שלי לחודשיים הקרובים.
המבנים עצמם היו מעץ.
אמרו לי שקוראים לזה בשפה פשוטה בקתות.?
טוב,
בכל מקרה כל העסק מלכתחילה היה נראה לי מוזר מדיי,
כי הרי אם זה עשוי מעץ ומשכבה דקה יחסית, איך זה ייתכן שלא מרגישים את מזג האוויר שיש בחוץ, כמו במצבים של גשם או כשיותר מידי חם.
גם סקרן אותי איך העיצוב נראה מבפנים.
אך משום מה הנהג שכבר הספקתי לא לחבב, המשיך לנסוע
"סלח לי, נהג אבל אתה לא חושב שכבר הגענו?"
"תיעזר בעוד קצת סבלנות אדון צעיר" השיב בעליזות.
כנראה שהייתי כל כך עסוק במחשבות עד שלא שמתי לב שככל שהתקדמנו יותר, ככה גם הרמה של הבקתות השתנתה והעיצוב היה מעט שונה יותר.
אחרי שנפתחה לי הדלת התסתכלתי לאופק וראיתי מן אגם ונחל יפה שזורם ממש לרגלי הבקתה.
מסתבר שאחרי הכל כן יש איזשהם פרוטקציות כשאתה נסיך בזמן שאף אחד לא יודע.
לאחר שהתעקשתי להיות לבד ואחרי ששחררתי את הנהג לחזור לממלכה.
אני תשוש מהנסיעה ומעצם החוויה כולה.
מה שאני רואה כשאני נכנס לחדר
זהו הדבר האחרון שאני מצפה לראות כרגע.
במיטה שמול הדלת יושבת לה דמות זרה
וברגע שסגרתי את הדלת הוא יישר אליי את מבטו,
לפתע הרגשתי כלוא
היופי שלו היה מסוונר בצורה כמעט לא אנושית
לצד האירוניה שבדבר.
היה אפשר לראות ישר על התחלה שהוא מלאך שלם
ו..
איזה כיף
ממש התמזל מזלי.
איך על ההתחלה מצאתי את עצמי נקלע למצב שיצור "טהור" נמצא ממש מולי, בחדר העתידי שלי ובוהה בי.
טוב, בצדק
אפשר להגיד שזה בדיוק מה שאני עושה בחזרה.
היו לו עיינים משולבות עם כחול וירוק.
הן היו בוהקות כל כך עד שהרגשתי שאם בוהים בהן מספיק זמן, ואולי גם מספיק טוב אפשר לדמיין שהן מנצנצות, ויכולות לחשוף אלפי סודות מבלי לומר מילה.
לשיערו היה צבע ברוטוני (סוג של חום בהיר) גולש שהיה מקורזל על פניו בצורה מחמיאה למדי.
כאופייני למלאכים, בטח ש"לטהורים"
צבע העור שלו היה לבן.
( יש כאלו שתיארו אותם לבקנים)
ואכן קיבל אנרגיה מלאכית וקוסמית.
גופו היה צנום ודקיק במקומות הנכונים.
במבט ראשוני הוא היה נראה מאוד אלגנטי
לאחר רגע של כלום, כשכל אחד היה עסוק בלחקור כל סנטימטר במראה של השני
היצור הזר גיחגך בגרונו
"אחהמה, כן.
אני די בטוח שנפלה פה טעות, דרשתי שאני אהיה לבד. אתה לא חושב התבלבלת בבקתה או משהו.?"
אמר בקולו הנמוך שהפתיע אותי במיוחד.
הבטתי שוב לאחור לעבר הדלת ואז הסתכלתי על המיטה הנוספת שצמודה לדלת
"אני כמעט בטוח שהגעתי למקום הנכון...
אבל עכשיו כשאני חושב על זה,
זה בהחלט מוזר למדי כי לפי מה שידוע לי גם אני אמור להיות לבד"
ציינתי בחוסר נוחות
הוא בתגובה רק נאנח וגילגל עיינים
YOU ARE READING
My Devil or My Angel?
Fantasy~~הסדרה "עיר המלאכים" משתתפת בתור מידע לעלילה~~ הסיפור שלנו הינו מדובר על שני נערים. שניהם גרים בארץ הנקראת מלאריה. מלאריה שונה משאר המדינות והמקומות בעולם הם גדלים במקום שכולם חיים בהרמוניה. במקום שחינכו אותם לחיות בשלום למרות השוני שיש בין כל הא...
