My Devil or My Angel?

ווליאמס-

-"תיק תק... תיק תק...
השעון מתקתק ואיתו
הזמן הולך ואוזל"

לאחר שיצאנו מההלם הראשוני צילמנו את הקיר את הדמות ויצאנו משם כמה מהר שיכולנו.
גם הפעם לא היה ביכולתנו לעשות משהו עם הקורבן כי היה אפשר לראות בוודאות שהיא כבר לא בחיים
אז ווידאנו שאף אחד לא בסביבה וחזרנו למחנה
אחרי שתיקה קודרת קיילו אמר על מנת לשבור את הקרח "אז להנות מהמחנה השנה בלי אקשן זה כבר לא יקרה הא.?"
"בהחלט".

"קיילו אחי כמה זמן לקח לכם?? בוא בוא שמרתי לך משקה איכותי כמו שביקשת.. היידה חגיגות!!" אוליבר ישר הגיע אלינו כשראה אותנו באים והלך משם עם קיילו
"אם כבר ניצחנו במשחק בוא נהנה הלילה ומחר נתעסק בכל מה שצריך" לוק הציע והסתכל עליי
"אחרייך פרינסס" השבתי עם קריצה והוא בתגובה גלגל עיניים

היה ממש נחמד להיות ולחגוג עם כולם את הניצחון, כן היה אלכוהול אך למזלי הרב לוק הפעם לא השתגע ולא שתה יותר מיידי..
מה שאי אפשר להגיד על קיילו ואוליבר אבל תיארתי לעצמי שזה לא משהו חדש והיה מצחיק לראות אותם ככה
הם לגמרי עשו את האווירה.
באיזשהו שלב בין כל הרעש וההמולה לוק לחש לי באוזן
"רוצה ללכת לסיבוב.? קצת מיציתי כאן"
מיד הנהנתי ונעמדתי אחריו
לקחנו עוד כמה נשנושים בדרך ולא טרחנו להגיד למישהו שהלכנו
כולם היו עסוקים גם ככה, לא באמת ישימו לב אם נעלם לקצת

הלכנו לאורך השביל בשקט אך נדמה לי שלאף אחד מאיתנו לא היה אכפת מזה, לא הרגשנו מבוכה או חוסר נעימות
הרגשתי בטוח ונוח לידו
מקווה שזה הדדי
"אתה בוהה יותר מדיי" הוא אמר לפתע במבוכה תוך כדי שהמשיך להסתכל לאופק
סיננתי "סליחה" כשקלטתי שבהיתי בו יותר ממה שחשבתי
גיחגחתי בגרוני ושאלתי "אז לאן אתה מוביל אותי?" הוא חייך חיוך ממזרי ואמר "בדרך כלל כשחוטפים אנשים שומרים על אלמנט ההפתעה"
הייתי מופתע מתשובתו ולא יכולתי שלא לחייך
"עשה בי כרצונך אדוני" והשתחוותי קלות, לגמרי משועשע מהמצב.

רק לאחר כמה דקות שהסקרנות שלי כבר הולכת וגדלה הבנתי למה הוא לא רצה להגיד לאיפה אנחנו הולכים
זה היה כל כך יפה!
כנראה היינו במקום גבוה כי יכולנו לראות את כל האגם ולהשקיף על כולו,
הירח הגדול היה בדיוק מעליו כך שההשתקפות שלו האירה את המים באורו היפה והמנצנץ
"וואו"
הוא הסכים איתי ואמר "זה בהחלט וואו".
התקדמתי לעבר האגם כשלוק מאחורי ועזרתי לו לעבור בין כל האבנים הגדולות, ידו הייתה קרה לעומתי ופתאום עניין אותי לדעת האם זה בגלל שהוא גם ערפד.
בסוף התיישבנו על אחד האבנים הנוחים שמצאנו ושאלתי "איך מצאת את המקום הזה?"
"זה נהפך להיות המקום שלי.. הרגשתי שאני חייב איזשהו מקום שאני יוכל לברוח אליו כשארצה שקט אבל שלא אצטרך להתרחק יותר מדיי.
באחד הימים טיילתי כי היה לי משעמם ולא באמת שמתי לב לאן הלכתי אבל כשהרמתי את ראשי פתאום ראיתי את זה ומאז האנרגיה של המקום כבשה אותי." הוא נשען על מרפקו והסתכל לאופק
"אבל חסר לך שאתה מגלה למישהו על המקום הזה!! אתה הראשון שהבאתי איתי לפה" הוא אמר בכנות
"סגרנו, אז מעכשיו והילך זה המקום שלנו" השבתי
שמחתי שהוא הביא אותי למקום כזה שהוא כל כך אישי לו, מוכן להיפתח אליי עוד קצת.