היום שלמחרת הגיע במהירות האור והנה הרגע הגורלי הגיע
הרגע בו אני נחשף בפני החברים הטובים
-היחידים- שהיו לי אי פעם מי שאני באמת.
בהתחלה מאוד נרתעתי מהרעיון אבל בו זמנית ידעתי שגם זה בלתי נמנע.
ידעתי שאם אני רוצה לסדר את הפינה של השמועות כמו שהבטחתי לאבי אני לא אוכל לעשות את זה לבד.
אני לא יודע מה נעשה אבל אני נאלץ לסמוך עליהם.
אני ולוק הלכנו לבקתה שלהם, מה שלא היה חדש אך הפעם הייתי מתוח ולחוץ יותר,
לוק הבחין בשינוי
ולכן הוא לקח את ידיי בידו ולחץ על ידיי מעט
הוא הסתכל עליי בעיניי התכלת שלו ואמר "אני פה וויל. אני לא הולך לשום מקום."
הנהנתי והסכמתי לעצמי לנשום עמוק.
פשוט לא ייאמן איזה השפעה יש לו עליי
גם פיזית וגם נפשית
מלמלתי תודה והמשכנו בדרכנו כשאנחנו מחזיקים יד ביד, מצליח להירגע קצת יותר כשאני מזכיר לעצמי שהכל בשליטה ויהיה בסדר.
ההרגשה הזכירה לי את איך שהייתי מרגיש כשהייתי קטן יותר, הלחץ לפני עוד ראיון עם מראיין חדש או לפני נאום בפני העם.
כשאתה מרגיש כל כך חשוף אך יחד עם זאת עם הרבה חוזק.
התנחמתי בהרגשה הזאת כי זאת תחושה מוכרת שהתרגלתי אליה כבר.
לפני שנכנסנו התנתקנו מהאחיזה וקצת התאכזבתי
אך זה לא שהייתה ברירה.
הכל היה כרגיל
קיילו כמו תמיד היה באמצע משחק בטלפון של מלחמה והיה אפשר להבין את זה בקלות כי הוא לא הפסיק לצעוק ולהשמיע קולות מוזרים מדי פעם
ומראלין ישב ליד השידה וקרא ספר עם אוזניות.
לפעמים אני חושב איזה משעשע זה ששני אלו החברים הכי טובים
מי היה מאמין?
לוק משך את תשומת ליבם ורק אז שמו לב לקיומנו
"אנחנו צריכים לדבר" לוק הכריז
מראלין הוריד אוזניה אחת בעוד שקיילו אמר בהיסח הדעת "שנייה אני איתכם. אני חייב לנצח בזה" והזיז את הטלפון בעוד כמה תנועות חדות ודרמטיות.
גלגלנו עיניים ואז חיברנו את המיטות כמו שאנחנו רגילים לעשות כשאנחנו נפגשים כולנו והתיישבנו.
"על מה אנחנו צריכים לדבר?" מראלין שאל
וקיילו בדיוק סיים והיה גם הוא בקשב.
"אני.. אני צריך עזרתכם במשהו" התחלתי לומר וראיתי איך מראלין וקיילו נראים קשובים יותר
"בטח. כל דבר" קיילו אמר
היו כמה שניות של שקט והמשכתי "אבל בשביל שבאמת תוכלו לעזור לי אני צריך לספר לכם משהו." ולאחר מכן הסתכלתי על כל אחד מהם במבט מלא משמעות
"אני צריך שתבטיחו לי שלא תספרו לאף אחד. בוא נסכם שמה שקורה בחדר הזה נשאר בחדר הזה."
הם הנהנו ולוק שישב לידי השיב "ברור. אתה יכול להרגיש בטוח איתנו, לנו לעומת שאר היצורים במחנה אין אינטרסים להפיץ שמועות או דברים כאלו." ושם את ידו על שלי באופן בלתי מורגש ונסתר מהעין אך זה הצליח להרגיע אותי לא פחות ממה שאמר.
הנהנתי לעצמי ונשמתי נשימה עמוקה
"בסדר..
בתור התחלה אני חושב שלא הצגתי את עצמי באמת כמו שצריך
שלום, שמי המלא הוא ווילאמס
אני חצי שטן וחצי מלאך
ו..."
יכולתי להרגיש את המתח והסקרנות שלהם גוברת עם כל שנייה שעוברת ולכן לא מרחתי אותם יותר מדיי
"אני ווליאמס, נסיך מלאריה ויורש העצר של הממלכה"
באותו הרגע הנשימה בחדר נעצרה ברגע
ולפני שיכלו להגיב בחרתי נקודה אקראית להסתכל אליה (טריק שתמיד עשיתי) והמשכתי לדבר,
מסכים לעצמי להשתמש בטון הסמכותי שלי "אני לא יכול לספר את הסיבה שבגללה הגעתי למחנה מלכתחילה אבל כל כך הרבה דברים קרו והשתנו מאז.
אני לא יודע אם אתם מעודכנים ממה שקורה בשאר הארץ אבל התחילו להסתובב שמועות ברחבי המדינה על כך שהנסיך נעדר מגבולות הארמון, מה שכמובן מחשיד כי אף אחד לא היה אמור לדעת על הנסיעה למחנה שלי.
אני חייב לעשות משהו בנוגע לשמועות כדי שיירגעו מכיוון שיכול להיות לזה השלכות מאוד גדולות בהמשך, אתם בטח יודעים איך זה עובד;
השמועה עוברת מפה לאוזן אבל אז ככל שזה מתפשט ככה מתחילים לעוות את זה וככל שמשנים את הפרטים או מחסירים דברים
ככה זה גרוע יותר.
אני מדבר אפילו על סכנה פיזית."
עצרתי על מנת לתת להם לעכל את הפצצה שהרגע נחתה עליהם
קיילו שאל לבסוף "ומה.. מה אתה רוצה שנעשה? כלומר, איך נוכל לעזור"
"פה בעיקר אתם נכנסים לתמונה..
אמנם אני עדיין לא בטוח מה לעשות
אך דבר אחד היה לי בטוח והוא שאני לכם אומר את האמת
גם ככה כל כך הרבה דברים השתנו מאז התכנית המקורית אז מה זה משנה אם אני אספר את זה עכשיו?! עדיף שתשמעו את זה ממני ולא ממישהו אחר בבוא העת"
השפלתי מבט, לא מעז ליצור קשר עין
וכעת אמרתי יותר בכנות "אני שם אצלכם את ההחלטה מה לעשות עם המידע הזה.
הסיכון הכי גדול שלקחתי בכל הדבר הזה
זה שבמילים אחרות אני שם את המשך הדברים שיקרו בידיים שלכם."
לאחר דבריי הרגשתי שאני צריך לעשות סדר בדברים והמשכתי
"והשאלה היא כזאת;
האם אתם איתי ביחד בזה ואם כן אז זה עד הסוף או שאתם מכחישים וממשיכים כרגיל כאילו לא קרה כלום ומה שיהיה יהיה?"
כל אחד היה נראה כאילו שקל את דבריי ברצינות
ולוק היה הראשון שהשיב "אני נענה לאתגר בגלל שזה לא רק כי אתה הנסיך וזה המינימום שאנחנו יכולים לעשות למענך אלא כי אתה גם וויל, חבר טוב שלנו
ואני לא יודע מה עם האחרים אבל אני לא אתן לך לעשות הכל לבד. אנחנו נעזור לך כי זה מה שחברים עושים קודם ולפני הכל"
חייכתי קלות לדבריו והביטחון בו אמר אותם עזר לי מאוד.
בסופו של דבר יישרתי מבט גם אל קיילו ומראלין כדי לבחון את תגובתם ודעתם על המצב.
מראלין היה השני שהגיב
הוא הוריד את ראשו במחווה של כבוד
ואז הסתכל עליי בחזרה
משתדל לא ליצור קשר עין ישיר איתי, עוד מנהג של כבוד שנהוג לעשות במלאריה.
"קודם כל אני חייב להגיד שאם אתה באמת הנסיך כמו שאתה אומר..
אני שמח שנפלה בחלקי להיות בין החברים הטובים שלך. ובכלל שיצא לי להכיר אותך.
ועכשיו, בקשר לכל הדברים האחרים
אני לא חושב שיש לך מה לדאוג
כמו שלוקה אמר, נכנסנו לתוך כל מה שקורה פה ביחד אז מן הראוי שנצא מזה ביחד.
ואם אתה באמת רואה את זה כמשהו דחוף וחשוב, נעשה כל מה שביכולתנו על מנת לעזור."
אהבתי את הדרך בה מראלין שינה את דיברו וזה שלא היסס להראות את כבודו אליי
בעיקר כי זה בא ממקום אמיתי וכנה,
זה לא היה צבוע או בהתחנפות כמו שהייתי רגיל לראות בדרך כלל.
"תודה לך מראלין חשוב לי לשמוע את זה ממך." הודתי לו בכנות גם.
ואז האחרון שנשאר כעת היה קיילו
הוא לעומת האחרים היה קצת יותר ראלי
והנהנן בחוסר אמון
"איך אתם פשוט יכולים להאמין לזה? כל אחד יכול לבוא ולהגיד שהוא הנסיך באמצע יום בהיר"
הוא הסתכל עלי ואז אמר "צר לי וויל, אבל אם אתה דובר אמת
אני אצטרך הוכחה יותר מבוססת מאשר כמה משפטים משכנעים וקורעי לב
מיד מיהרתי לענות "זה לגמרי מובן קיילו.."
"ובקשר לזה.." אמרתי ואז הוצאתי מכיסי את המכשיר שקיבלתי והראתי אותו להם
"זה מכשיר מיוחד שקיבלתי מהממלכה.
ככה אני יכול להיות בקשר אם מי שצריך ולהיות מעודכן אם יש משהו חדש."
"ובנוסף יש את אנשי הביטחון. קיילו אתה בעצמך אמרת שזה מוזר שיש השנה אבטחה גדולה יותר משנים קודמות. התפקיד שלהם הוא בעצם לפקח ולראות שהכל כשורה. זה היה חלק מהדברים שהיו צריכים לקחת בחשבון בשביל שאני אוכל לבוא למחנה, והרעיון היה שכך זה יראה פחות חשוד כאשר סביבי יהיו יותר שומרים."
היה נראה שקשה לו לקבל את זה ולכן הוספתי על דבריי למרות שלא הייתי חייב;
"גם אני אף פעם לא סבלתי אותם. עצבן אותי העיקרון שעד שאני מגיע למקום שאף אחד לא מכיר אותי ויש לי זהות אחרת הם צריכים להיות בכל מקום ולהזכיר לי את עמדתי כאן בכל פעם שאני רואה אותם"
הוא הנהן ולבסוף חייך קצת "הם באמת קוץ בתחת"
אחרי זה הרגשתי הקלה כל כך גדולה שאין לי איך לתאר במילים כמה הייתי אסיר תודה להם על ההבנה והקבלה הזאת.
זה מטורף.
YOU ARE READING
My Devil or My Angel?
Fantasy~~הסדרה "עיר המלאכים" משתתפת בתור מידע לעלילה~~ הסיפור שלנו הינו מדובר על שני נערים. שניהם גרים בארץ הנקראת מלאריה. מלאריה שונה משאר המדינות והמקומות בעולם הם גדלים במקום שכולם חיים בהרמוניה. במקום שחינכו אותם לחיות בשלום למרות השוני שיש בין כל הא...
