היי שמי הוא קיילו.
לעולם לא חשבתי שאני אמצא את עצמי במצב כזה.
עולם הפרנדזון
בכללי, לא מאחל לאף אחד להיות שם.
אך מאחר שלצערי אני נמצא שם תנו לי לתאר ולהסביר לכם קצת עליי;
יש לי שיער אדמוני וגלי, עגילים מקשטות את אוזניי ויש לי קעקועים בזרוע, בצוואר לאורך הגב ובעוד מקום שרק לאנשים מאוד מסוימים יש גישה אליו.
אני מגיע ממשפחה משולבת עם גנים של שדונים וכוחות קסם, בילדותי תמיד הייתי הולך לבתי ספר מעורבים ובזכות עצם היותי כזה חברותי אף פעם לא הייתי מוצא את עצמי לבד אך היו פעמים ומקרים שזה בא לרעתי
ובוא נגיד שהיו תקופות שהסתובבתי עם האנשים הלא נכונים.
מרושם ראשוני בלבד כנראה הייתם אומרים עליי שאני מאוד אופטימי- היפר לצורך העניין, חברותי, תמים- כלומר האחד הסתום הזה שאומר כל דבר שהוא חושב וכו'
אבל לכל אלו יש סיבות.
מי שלא מכיר את המושג, 'פרנדזון' בכללי מתאר מצב שבו חבר אחד מחשיב את החבר השני שלו במעגל החברים שלו בלבד ולא מעבר. גם אם אצל הצד השני זה שונה.
קשר שהוא חד צדדי
כפי שכבר יכולתם לראות מהחפירות הקודמות של חבריי למחנה אנחנו חבורה של 4 והחמישי הצטרף לא מזמן
אני כמובן החפרן, הדבק של החבורה והאחד שדואג שתמיד יהיה שמח
אך מה שלא כולם יודעים זה שזאת הדרך שלי להביע את רגשותיי, אני מעדיף לחייך מאשר להראות חולשה. זה נחשב בעייני כמעשה חלש, ככה חונכתי וזה מה שהחיים לימדו אותי.
אבל חלאס עם הסיסמאות והמשפטים הקלישאתיים ובואו נגיע לפואנטה
"הקראש" שלי הוא לא אחר ממארלין בכבודו ובעצמו
מה??
איך זה קרה?
וואלה לא רואים
אז זהו, שאני בטוח שאם על כל שבוע, יום ושעה שאני רואה אותו הייתי מקבל שקל, כבר מזמן הייתי מיליארדר.
שיעורי משחק זה רק אצלי שתדעו.
כל הסיפור התחיל כשבמשך רוב חיי נאלצתי לחיות בתוך הארון
כנער שובב, זורם עם החבר'ה והזה שתמיד כיף להיות בחברתו הייתי הרבה בחברת נשים ובנות
אך ככל שהזמן עבר וככל ש'התנסיתי' יותר ככה הבנתי שזה לא מה שעושה לי את זה וכל העניין של זהותי רק הסתבך ובלבל יותר כשהתחלתי להסתכל על מארלין בצורה אחרת.
או שבעצם מאז ומתמיד זה היה ככה אבל הכחשתי את זה
*פלשבק*
לפני 4 שנים-
היום הוא יום השחרור והשלום למדינה שלנו.
בכל שנה ביום הזה עושים צעדה גדולה עם האזרחים ואורחי הכבוד של המצעד, מי שהולך בראש זה לא אחרת ממשפחת המלוכה. כולם צועדים, מריעים ושמחים על היום שבו ראפ וסולפיס עשו את הסכמי השלום עם העמים האחרים ובנוסף זה היום הולדת של קריסטין הנסיכה ככה שזה יוצא שמחה כפליים.
הטקס כמובן חובה. אף אחד לא יכול להבריז מאירוע כזה, אם אתה תושב מלאריה אתה צריך להיות שם.
מאז ומתמיד לא אהבתי את האירועים האלו, זה מרגיש לי מאוד צבוע ועדיף שלא נדבר על הצפיפות הנוראית וכמות היצורים שמתכנסים כולם ביחד
לפחות אני מתנחם מזה שזה רק פעם בשנה..
YOU ARE READING
My Devil or My Angel?
Fantasy~~הסדרה "עיר המלאכים" משתתפת בתור מידע לעלילה~~ הסיפור שלנו הינו מדובר על שני נערים. שניהם גרים בארץ הנקראת מלאריה. מלאריה שונה משאר המדינות והמקומות בעולם הם גדלים במקום שכולם חיים בהרמוניה. במקום שחינכו אותם לחיות בשלום למרות השוני שיש בין כל הא...
