My Devil or My Angel?

ווליאמס-

כששאלתי אותו הוא דפק לי פרצוף מבולבל מעט והרים גבה, אך מיד אחרי זה התגוננתי ואמרתי
"מה, זה לא שיש לנו משהו מיוחד לעשות עכשיו ובאלי לנצל את זה שלא כולם הגיעו עדיין בשביל לדעת על המקום טוב"
הוא חזר לבהות בטלפון, מחשב את דבריי ולא עבר כמה שניות לפני שהוא נשם עמוק ואמר
"טוב בסדר בסדר"
עניתי בתנועת ניצחון וקמתי כמעט מיד מהמיטה
כך גם הוא עשה אך קצת פחות בהתלהבות כמוני
"כמה אנרגיות יש לך, מאיפה כל זה הגיע?" שאל לאוויר
בתגובה רק חייכתי חיוך מובך וגירדתי בעורפי, (סימן לזה שאני לא מרגיש בנוח.)
מה נסגר איתך ווילאמס?! אתה נסיך, תעשה את העבודה שלך כמו שצריך. אתה צריך להשתלב בחברה לא להיות יוצא דופן עוד לפני שבכלל התחלנו.

כשיצאנו הוא התחיל ואמר
"כמו שבטח יצא לך לשים לב, הבקתה שלנו יותר מרוחקת משאר הבקתות" הוא הסתובב אליי באחת ולחש "ותאמין לי שזכינו בבקתה שווה, אני אומר מנסיון, אני פה מספיק זמן בשביל להבין את זה" ציחקקתי ולא התווכחתי
"אם אתה אומר.. לא רוצה להסתבך עם הוותיק מבינינו"
"לידנו יש את הנחל שממשיך בסופו לאגם.
לפעמים עושים לנו ספורט ימי וכל מיני פעילויות מטעם המחנה. כמובן מיותר לציין שהוא עומד לרשותנו כמעט כל הזמן, לרוב היצורים נכנסים לפנות בוקר או עושים מסיבות בלילה וכל זה."
ניסיתי לעכל כמה שיותר מידע שיכולתי,
מעניין איך זה המסיבות של פשוטי העם. בטח לא כמו כל הטקסים והנשפים המשעממים שיש בממלכה זה בטוח
הרגשתי שיהיה צורך בתגובה כמו;
"זה נשמע שממש משקיעים פה"
התחלתי ללכת בעקבות לוק, ודיברנו תוך כדי הליכה
"הו, בהחלט. ועוד לא ראית הכל"
הוא יישר אליי מבט קטן רגע לפני שהמשיך "טוב אחד העקרונות הכי גדולים שלהם במחנה הזה, זה לתת לכל היצורים ליהנות בלי לא יוצא מן הכלל. לפי התאוריה שלי, הם מאמינים שרק ככה הדור הבא של העתיד יהיה טוב יותר ממה שהוא עכשיו, ושברגע שנלמד לחיות בשלום כשיש לנו דברים משותפים ואותם תחומי עניין
נתעלם מהשוני ומהריחוק הטבעי הזה"
"אחלה תאוריה יש לך" הודתי בכנות. מופתע לשמוע דבר כה עסיסי על דור העתיד של מלאריה
לוק רק הנהן כלא מאמין והשיב "נהה. יש הרבה שחושבים שאני איזה חולה נפש או משהו בגלל כל התאוריות שלי. יש לי הרבה מה לחפור לגבי כל העניין אבל זה לא לעכשיו בכל מקרה"

'רשמתי לעצמי' אמרתי בתוך תוכי וחייכתי חיוך בקושי מורגש.
"בכל מקרה" הוא הושיט את ידו למרחק, אוטומתית מחזיר אותי למציאות "תחזיק ראש למה זה מקום גדול עם הרבה שבילים ומקומות להיות בהם. בשביל להקל עלינו תדע שתמיד יש שילוט באזורים, ככה שזה הופך את זה לנוח יותר."
כשהמשכנו בשביל הראשי המרווח והיפה, הגענו לשלט שמצביע על שני כיוונים שונים ווכך גם השביל התפצל.
" פה ימינה זה אגף המגורים, איפה שהבקתות נמצאות. ואם תלך שמאלה תגיע לאזור הפעילות. יש שם סוג של מועדון נחמד כזה שאפשר להיות ולהעביר שם את הזמן בנעימים. בנוסף יש מקום לחוגים מסוימים כמו בריכה, ג'קוזי מתחם ספורט ועוד. בדרך כלל שם גם עושים את הסדנאות כשיש" הוא דיבר במהירות ובטחון שכזה, עד שזה גרם לי לתהות כמה פעמים הוא כבר הסביר את כל זה בעבר.
לא הגבתי, אך ניסיתי לקלוט כל מה שהעין שלי הצליחה
"ואם נמשיך ישר..." הוא הפנה את מבטו חזרה לשביל הראשי והמשכנו בדרכנו "נגיע לכניסה, ונראה עוד מעט את השלט של המחנה. כמה מטרים לפני זה נמצאים המזכירות והאחראים על המחנה כולו, כל בעיה תכנית או רגשית תדע שפניך מועדות ישר לשם." הוא הסתכל עליי, ומבטנו נפגשו
בטח הוא רוצה לוודא שאני עומד בקצב ולא איבדתי את זה באיזשהו שלב.
וכאילו קראתי לו את המחשבות ומבלי שישאל הנהנתי וצחקקתי
"אל תגלה ששמעת את זה ממני אבל כדאי לך בהזדמנות ללכת ולהכיר את המזכירה של האחראי, היא ממש נחמדה!! היא תמיד תקבל אותך בחיוך ותמיד תדע להגיד את המילה הנכונה כשצריך. היא כבר קיבלה את התואר האמא של המחנה."
"נחמד, אני ארשום לעצמי" השבתי.