My Devil or My Angel?

ווליאמס-

לאחר כמה דקות של שקט
הרפתי ממנו וניסיתי להעביר לו דרך החיבוק את כל מה שאני מרגיש.
שאני לא שופט, לא מפחד ולא כועס עליו
אני רק רוצה שידע שאני כאן בשבילו ושאין לו ממה לפחד.
מקווה שהוא הבין את זה
עזרתי לו לקום מהרצפה והבאתי לו מהארון חולצה חדשה אחרי שאמר שהוא השאיר את שלו במלתחות
ניסיתי לא לפזול לסימנים שעל צווארו שבלטו באופן מחשיד ביותר
"אתה לא רוצה לשים על זה משחה או משהו.?" שאלתי בזהירות, מבהיר לו את הדאגה שעל פניי
לוק נמנע מקשר עין אך הגיב "לא זה בסדר.. מחר מקסימום אני אשים על זה מייקאפ שלא יראו את זה יותר מידיי" הנהנתי כתגובה
אחרי הכל מאוד קל לקרוא את לוק.
מהר מאוד הבנתי שכרגע הוא מרוחק ועדיין המום, ככה שהוא לא רוצה לדבר על זה ובעיקר צריך את הספייס שלו
וזה בדיוק מה שנתתי לו.
ידעתי שזה עוד שלב אם אני רוצה להיות קרוב אליו ולגרום לו לסמוך עליי
כאשר התארגנתי לארוחת ערב הוא הציץ מחוץ לפלאפון שלו ושאל בשקט שיכולתי לשמוע קצת אכזבה בקולו "אז.. אתה הולך לארוחת ערב?"
"ובכן מישהו צריך לדאוג שלא תגווע ברעב. אל תדאג אני אחפה עלייך" אמרתי וניסיתי לעודד אותו
"בלי בצל בסלט ובלי פירה!!" הוא זרק לפני שיצאתי החוצה תוך כדי שציחקקתי לעצמי.

אז מה, לוק ערפד הא?
מוזר לחשוב על זה, למרות שבדיעבד אפשר לראות
לכן הוא כל כך זוהר וטהור
שילוב של מלאך וערפד זה באמת וואו.
לעומת זאת מה שאני לא מצליח להבין זה מה גרם לו לחשוף את עצמו ככה. יש תחליפים מסוימים של דם שערפדים שותים למטרת תזונה נכונה אבל נדיר המקרים שהם לוקחים מדם אנוש או יצורים אחרים.
לוק נראה מסוג האנשים שלא עושים דברים סתם
ויותר מכל רציתי לדעת מי עשה לו את זה.
רק מלדמיין אותו במצב כזה ללא הסכמתו גורם לעצבים שלי להתעורר

כאשר מילאתי את המגש שלי וניגשתי לשולחן שבו החברים האחרים כבר ישבו
קיילו היה הראשון לשאול "למה אתה לבד?"
"לא היה לו כוח לבוא" שיקרתי באלגנטיות, מיומן להיות אמין כשצריך
"לא רצה או לא היה מסוגל.?" מארלין שאל עם מעט סיפוק בקולו
הרמתי את כתפיי בחוסר מעש והמשכתי "הוא לא פירט אבל ביקש ממני להביא לו אוכל"
הם חליפו מבטים בניהם ורוז גילגלה עיניים וגיחכה " בטח עם תנאים מאוד ברורים. בלי בצל ובלי פירה"
וכשהחזרתי לה פרצוף מבולבל היא הסבירה
"בוא נגיד שזה לא חדש, ללוק היו כל מיני.. תקופות כאלו, וברגע שהוא מנתק את עצמו אין עם מי לדבר."
ניסיתי לרסן את עצמי אבל זה יצא דרמטי יותר משתכננתי "ולכמה זמן זה נמשך? זה פשוט מפסיק?!"
"זה תלוי בתקופות ובמקרים" מארלין ענה עדיין עם הפרצוף החושד הזה שלו
נו באמת כאילו אני יכול לעשות משהו כזה נגד רצונו של הפריננסה.
הנהנתי והשיחה המשיכה לה תוך שאני מהרהר במחשבותיי
אני מאוד מקווה שזה יעבור לו בהקדם האפשרי.
אין סיכוי שאני אהיה מסוגל לראות שוב ככה את לוק ואני אעמוד על המשמר כל עוד צריך