תיבת השקרים שלי

עץ ושורשיו

לידי עמדה ילדה קטנטנה
אולי בגיל חמש בערך.
שיערה היה אסוף בשתי צמות.
היא בכתה.
"איזה עץ יפה!" היא אמרה
"אני גם רוצה להיות יפה!" היא בכתה

עברו השנים..

לידי עמדה נערה

שיערה היה צבוע ורוד.

פרצופה היה מרוח איפור.

היא בכתה.

"איך זה שאתה עדיין כל כך יפה?עומד חזק?"
היא שאלה בבכי

עברו השנים..

לידי עמדה אישה מבוגרת

שיערה היה לבן

פרצופה התמלא בקמטים

אבל היא חייכה.

הפעם היא חייכה ואמרה לי

"באתי הנה כל יום ואמרתי לעצמי:"

"למה אתה נראה תמיד כל כך חזק?"
המשיכה

"אבל אני מניחה שטעיתי"

היא חייכה ושוב נפלו מעיניה דמעות.
דמעות שונות מכל הפעמים הקודמות.

דמעות נוצצות.
"עמדת פה כל הזמן כל כך לבד"

"אני אצמח מחדש" היא אמרה לי.

"תשמור על עצמך,עץ יפה"

היא צעדה בלי להביט לאחור.

נעלמה.

עברו הימים..

ולידי עמד קבר..

איש מעולם לא הניח פרחים עליו.

אז הנשרתי את פרחיי
על הקבר של הילדה
הכי יפה בעולם...

והיא חייכה.