תיבת השקרים שלי

לקחת את הנסיך ונעלמת מהעיר

תני לי ידך.
תני לי לדעת את כל עולמך.
אתן לך חיי,אבנה לך ארמון.
בואי אליי,בואי אליי.

נסיכה קטנה,עם שמלת אהבה.

תיהי אהבתי אני מבקש מן השמיים.

ואת,יושבת מחכה,כל היום מול החלון הרעוע והמלוכלך שלי,את דופקת על הדלת שלי ואני לא עונה לך ולא פותח.

כי אני קבצן ואת נסיכה.
הנסיכה הכי יפה..

ביתי הרוס ומכוער,
ולך יש נסיך אחד שיתן לך הר.
בתוך הארמון שבניתי לך,את תבני איתו חייך.

אני כועס על עצמי,מאחורי הדלת אני יושב ומהדק את אחיזתי ברגליים.אני מפחד כל כך שתלכי.

הלוואי שלא תעזבי.
דמעותיי כבר נופלות על השטיח והאחיזה ברגליים נעלמת,נעלמת בין רגע כשהדפיקות נפסקו.
משאלתי המתוקה נכבתה ועתה גם כן ההבנה.

טעית,טעית.
אמרת שזה לא משנה הכסף,אלא האהבה.

אני שונא,אני שונא את עצמי

כי חיכיתי לך באותו יום מתחת לדירה,
ולא בחרת בקבצן הדביל,
לקחת את הנסיך ונעלמת מהעיר.