להתראות
אמרתי לכיתה הריקה
הלב שלי כבר ריק מעצם העובדה.
שאיני כבר ילדה.
מהילה כבר לא אבקש עפרונות,
את הלוח לא אמחק,
עליי המורה לא יצעק.
חבריי לכיתה עוזבים בחיוך ושלום לתמיד,
התיקים עליהם והם נראים מרוצים,צוחקים ועליזים.
אז איך זה תמיד,שאני עצובה?
למרות שכל יום,ישבתי לבד בכיתה.
במבחנים אין מי שאותי ינחם,
לא יהיה יותר הפסקות עם החברים הכי טובים.
חופש גדול?אף פעם לא יחזור.
אני אדם בוגר.
אני מסתכלת לאחור,על הכיתה הריקה.
כולם עזבו במכה.
לידי עומדת ילדה
שמה איילה
"תשחררי,זה בסדר" היא מחייכת ולוחשת עוד מילה ומילה "הדרך עוד ארוכה" והולכת
אני מסתכלת על השולחן שלי,
שהוא כבר לא שלי
הכיסא שלי,כיסא קפוא ולא חם,
עליו לא אשב יותר לעולם.
אני זוכרת את הצחוקים בשיעורים,הציורים ששרבטתי עם חברות, הטיולים השנתיים והחוויות הקטנות .
להתראות, 12 שנים של חיים.
להתראות בית ספר.
להתראות חברים.
YOU ARE READING
תיבת השקרים שלי
Romanceבעולם בו רק משאלה אחת תוכל להתגשם, מה תבקשו ? לא תמיד אנשים יבחרו באותה דרך שאתה תבחר, כמו שלא תמיד יהיו אנשים שיבחרו בספר לידיהם לא מפני כריכתו אלא מפני כתיבתו. הסיפור שלי הוא פשוט, ואתן לכם קצת ממנו. אולי במילים,אולי בקטעים,אבל השם ישמור! ברוכים ה...
