תיבת השקרים שלי

תקשיבו לי למילים

מנורת ברזל כתומה,
עציץ ירוק דהוי עם שבר קטן למעלה,
שלולית קטנה של הצפה על הבלטות הרקובות,
עליהן גדל עובש,חדר מסריח,כפית אחת שזרוקה בפינת החדר החשוכה ועוד דבר אחד.

סורגים.

כל מה שאני רואה.

אני מנסה לצרוח ולהכות את הקיר
הידיים קשורות עם אזיקים

ניסתי לומר

ניסתי לצעוק

כמה זמן אני פה ואיך העולם בחוץ...

האם הוא עדיין ירוק או שהפך לאפור..

האם נותרו בעולם אנשים נחמדים?..

בחוץ...תמיד שאלתי את עצמי...
איך זה בחוץ?

ניסתי לומר להם,ולא משנה מה

הם לא הבינו

אני לא אשמה

אני לא אשמה ברצח,ובכל זאת שמו אותי פה

בכלא.

הם אף פעם לא הקשיבו למילים שלי

עד שהם הוציאו אותי להורג.

עד אז,הם לא ידעו כלום.

היום נודע להם,שלא הייתי אשמה.

היום נודע להם,

הם הרגו אותי לסתם.