תיבת השקרים שלי

חור שלא יחזור

אני עדיין מאוהבת בך.

מאז גיל 14,אני לא הפסקתי לשניה.

אני לא חושבת שאי פעם אהבתי מישהו
כמו שאהבתי אותך.

אפילו שהיינו כל כך צעירים,רק בני 20.

אני לעולם לא אשכח איך המגע שלך פצע את עורי

בכל פעם שהתקרבת אליי,
איך התהדקה ריאתי.

אני עוד שומעת את הקול שלך בלילות קורא לי לבוא,לראות כמה שהשתפרת בעבודה.
כי תמיד היית צריך את העידוד שלי.
תמיד הייתי שם בשבילך.
ובפעם האחרונה שראיתי אותך,
היה לי עצוב לראות קיר אבן באדמה.
וההורים שלך בכו,הם נטלו פרח בידיהם ונישקו את הקבר שלך בדממה צמאה לצעקה.
אבל אני לא זזתי.
אני פשוט עמדתי שם ולא יכלתי לנשום,ולא מפני שהיית קרוב אל גופי,מנשק את שפתי.
לא יכולתי שלא לראות איך החיים שלי הולכים להיראות בלעדייך .
כי בלעדייך מה אני ?
אני עוד זוכרת את הקול החירשי כשאמרת לי להסתובב בפתח הדלת.
אמרת לי 'אני אהיה בסדר'.
ומשם לא חזרת.
אז איפה אתה עכשיו?
לאיפה ברחת לי ?
השארת אותי כל כך חלולה.
הדמעות שלי חוזרות בכל ערב,ואני פשוט לא מפסיקה לחשוב,לא מפסיקה לחשוב עלייך.
על כמה שאני רוצה אותך פה,

פה,
איתי.

~~~~~~~