תיבת השקרים שלי

מי אוהב אותך יותר ממני

ילדה קטנה יושבת על אונייה,ורוח חומה נושבת בשיערה.
הים מגלגל את גליו כמו סלט קצפת,האוויר קריר והיא מסתכלת אל תוך עיניי במבט עצוב.
כשהיא מסמנת לי להתיישב לידה ,אני יושב,ופורס רגליים אל חוץ האונייה כמוהה.אני סוף סוף מרגיש חי לשם שינוי,והרוח מדגדגת את כפות רגליי.
היא מצחקקת כשהיא רואה אותי עוצם עיניים ונרגע
ואני מאזין לקולות הגלים המתנפצים,לניגון הקבוע והעדין שלהם כשהמים נסחפים ואני נסחף יחד איתם,עד שאני פותח עיניים ומבטי נעצר עלייה.

היא מחייכת,כל הזמן הזה היא חייכה .
היא נוגעת בשיער הקצר שלי אומרת לי שהוא רך יותר משציפתה,אחר כך היא מלטפת את שיערי בחיפזון ולרגע אני מרגיש שהלב שלי יצא בפרסה אל הים הפתוח.
אני מביט אל עינייה החומות,ועיניי לא זזות סנטימטר.הן מזכירות לי קינמון,או אפילו קרמל.
כן.קרמל מסוכר.

אני חושב שאני אוהב את זה.
הידיים הרכות שלה על השיער שלי,הרוח בשיערה ובגופי,החיוך הקטן והחמוד שלה.

עכשיו על האונייה,אני מרגיש צורך יותר מתמיד לשאול אותך,אחרי כל השנים האלה,

למה את שותקת?