תיבת השקרים שלי

זיכרון של קסם

לילד היה מפתח.
מפתח קטן ומשונה.
כששאלו אותו מדוע הוא מחזיק בו,
אמר,אני קוסם.
לפעמים אותו מחביא,
לפעמים אותו מראה,
אך תמיד אותו סיפור.
הילד נעלם ואז חוזר.
יום אחד כשהייתי עצובה,ראה אותי הילד
והניח את מפתחו בידי,הופתעתי.
"זה מתנה" הוא חייך ונעלם בין דקה

זרקתי את המפתח בפינת החדר ועלה עליו אבק,
אף פעם לא צצה בי המחשבה שאולי הוא צדק.
כשהייתי עצובה,הייתי מביטה לעבר המפתח ומחייכת,תוהה לעצמי,איפה הנער הזה כיום.

אחרי שעברה לה עוד שנה,הייתי צריכה לעבור לבית חדש,אז ארזתי את דבריי,ונתקלתי במשהו זהוב יפיפה,מפתח.
נטלתי אותו בידיים וחייכתי.
הזמן עבר לו כל כך מהר..

הושטתי אותו אל דלתי ושמתי אותו במנעול בהתרגשות.
ברגע שפתחתי את הדלת, נעצרתי

היו שמיים בחוץ,ילדים שיחקו,הרוח הייתה נעימה
ועיניי נצצו.
מבעד לדלת ראיתי אותי רצה ליד כמה עצים ונדנדה,ואת הוריי צוחקים, מסביב הכל מלא בערוגות ופרחים והאוויר נכנס לנשמותנו הקטנות.
נראנו כל כך מאושרים.
חייכתי חיוך עצוב והדמעות זרמו על לחיי
ניסתי להגיע לשם,להושיט יד,לרוץ אל הוריי ,
אך הזיכרון נמחק כשיצאתי מהדלת.

רק אז באמת האמנתי לו
הוא ידע בדיוק מה ישמח אותי באותו רגע

הקוסם היחיד שהכרתי.

^^^
אני יודעת שאני צריכה לשפר כתיבה אבל
קודם עצמי ואז אתם;)