תיבת השקרים שלי

פסיכופת

אני נוגע בה
היא לא זזה
היא מתחת לשמיכת הפוך הענקית שישבה לי חצי שנה בארון,אני מתיישב בכסא החורק שליד המיטה וצופה בה בחיוך גאה.

האדום כזה יפה לה.

העיניים שלה פתוחות ולא זזות מאותה
הנקודה שעליה נתקע מבטה.

אני ממשיך לבהות בהנאה על איך
כל הצבע אוזל לה מהפרצוף

אבל זה נראה לא מספיק.
כמו לימון שלא סיימו לסחוט.

ככה בדיוק

אני צופה באדום הבוהק

אם היא רק הייתה חיה כדי
לראות כמה הוא מהמם עליה...