תיבת השקרים שלי

תתרחק אהובי

הגשם מטפטף על חלוני

צליל ועוד צליל ,דמעה ועוד דמעה

השמיים בוכים,מראים כמה הם קרים.

היום כמעט ואין גשם..
אומרים שזה בגלל הזיהום

שיש עוד צ'אנס לתקן

אני לא מאמינה לזה.
אני מסתכלת בחלון,מביטה על העצים.

העצים שנעים ורוקדים שם בחוץ,
לאור הברכה שקיבלו.

הם רוצים להרגיש את הגשם מכל כיוון,
טיפה מכל טיפה

כשהברקים מגיעים אני נזכרת בו

כשארז את תיק הבייסבול היחיד שנותר לו,התיק הקרוע מכל פינה עם צבע החרדל הדהוי.

הזמנתי לו תיק אבל כשההזמנה הגיעה,
הוא כבר הלך.

באותו יום עם הברקים,הוא נעץ בי את עיניו הכחולות,בחוץ כשהדלת פתוחה והרעמים והברקים גורמים לעיניו להתרחק,הוא התקרב אליי,ניגב את דמעותיי...

אחת אחת...

כל דמעה שנפלה הוא נישק,

עד שלבסוף הגיע אל פי.

הוא נישק אותי כאילו יומו האחרון,

כשהרגשתי מספיק בטוחה הוא לחש

"אני לא אחזור לפה"

"לעולם"

הבטתי בו,הדמעות הקשות זלגו,

אבל הוא כבר לא היה שם כדי לנגב אותן.

~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
לא.אין לי גשם.
:)