תיבת השקרים שלי

אשמתי ואשמתך

צעקות,איומים.

בילדה המסכנה הם שוב מתעללים.

במחסן ליד המים הקרים.

הם סתם בריונים.
עליה הם צוחקים.

פעם ראיתי אותה,הילדה המוכה.

היא הייתה נמוכה ולמעשה ממש יפה.

פגשתי אותה בתחנה,אבד לי הכסף לנסיעה.
היא ניקבה עליי ואפילו לא ביקשתי עזרה.

'אני אחזיר לך כשתצטרכי משהו' אמרתי לה אך היא סירבה.

הילדה המוכה אף גם נחמדה.

הסתכלתי עליה מדי פעם ברחמים..
תוהה מה אם..

הילדה המוכה היום בהפסקה בכתה.
לקחו לה את האוכל,לעזאזל.

'אני הולך להחזיר להם על שפגעו בך!' אמרתי לה אך היא עצרה אותי.

'אל תיכנס בכוח לצרות שבחיים שלי' היא עצרה ומבטה נח על הלחי השמאלית שלי,היא נגעה בצלקת הקטנה וחייכה.

"אל תתקרב אליי" היא הורידה את ידה

ורק אמרתי,או אפילו לחשתי
'אם זה מה שאת רוצה'

אחר כך רצתי,הרחק מהילדה המוכה,
לא פגשתי אותה יותר מאז.

חיפשתי אותה,בקפידה,אבל היא נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה.

אז ישבתי לבדי בכל יום בבית ספר,

מבין שלעולם לא אוכל להחזיר לה טובה.