ביום שתעז

פרק ~10~ זעם

"Do you regret it?"
"No"

~ברנדון~

הכעס.
הוא מחכה לך שם, ממש עורב מעבר לפינה. הוא רק מחכה שתיפול לידיו. ממתין בשקט.
ואתה לא שולט בזה יותר וזהו אתה נכנע. ונותן לו לשלוט במה שיוצא מבין שפתיך.
נותן לו את המושכות.
והוא פולט צרור מילים שאי אפשר להחזיר לאחור.
הם מכות חזקות כלפי האנשים שקרובים אליך.
אתה לא מודע לכמה אתה פוגע כמה אתה מכאיב.
ואז אתה מתעורר אחרי יום.
ומבין שטעית. מה עשיתי ?
האם יסלחו לי על מה שאמרתי ?
אתה נכנס לסרטים. ומנסה לתקן הכל.

בכל פעם שאני רואה את אבא עוזר לאמא לצעוד לחדרם. אני חש בכעס כזה.
אני ממש שונא אותו על כך.
הרי היא ככה רק בגללו, הוא עזב אותנו ונתן לי לגדול בסבל. לראות את אימי נאכלת מבפנים.
הוא עוזר לה להתייצב ותומך בה. אבל בגללו היא זקוקה לתמיכה.
בגללו המוח שלי עדיין חושב שרגלי פצועה.
הכל בגללו.
מצמצתי מתאפס ויוצא מביתי.