ביום שתעז

פרק ~20~ תודה

"I won't leave you on your own
Say you'll never leave me, say you'll never leave me on my own"

~ברנדון~

״אני רציתי שנלך יחד ואתה לא היית כאן״ אבי אמר בכעס שנכנסתי לחדרי.
״תפסיק לחפור נראה לך שאני ברנדון אלך לכנסייה ?״ שאלתי אותו
הוא הביט בי בכעס.

״תפסיק כבר אני בוחר באיזה שביל לצעוד, אלה הם החיים שלי אתה מבין ?״ שאלתי אותו.
״אתה עוד צעיר״ אמר.
״אז ? באיזה תקופה אתה חיי ? אתה לא רואה מה קורה בחוץ ?״ שאלתי בכעס.
״אני לא מוכן שתהיה יחד עם גבר״ אמר מאגרף את ידיו.
״למה ? בגלל מה שכולם יגידו מסביב ?״ שאלתי.
״זה לא קשור ..״ החל לומר.
״אז תלך מכאן תברח בדיוק כמו קודם !״ אמרתי בכעס.

הוא הרים את סנטרו ״ואז מה ? מי ישגיח עליך בדיוק ?״ שאל.
כיווצתי את עיניי. ״תפסיק לזלזל באמא״.
״היא לא כשירה לכלום ואתה יודע את זה.״
נשמתי עמוק. ״היא לא כשירה בגללך !״ הצבעתי עליו. ״אתה זה שדפק לה את המוח ככה !״

אבי הרים את ידו וסטר לי על פניי.
הבטתי בו בכעס.
״אתה תלמד לסתום את הפה ולכבד אותי !״ צעק מביט בי בכעס.
״עוף מכאן !״ צעקתי והוא יצא מחדרי בטריקת דלת.

חזי עלה וירד במהירות. בלעתי את רוקי והנחתי את ידי על הלחי החמה.
סגרתי את עיניי בכוח. אני שנא אותו.
כל כך שונא.
פתחתי את החלון ויצאתי מחדרי קופץ על הדשא וצועד.

לא באמת התייחסתי ברצינות אל דבריו של אבי.
כמו שלא התייחסתי ברצינות אל רגשותיי.
אני מתחיל להתאהב במניאק וזאת בעיה.
הנייד שלי צילצל בכיסי אבל לא טרחתי לבדוק מי מחפש אותי.

נעצרתי בפארק והתיישבתי על הדשא הלח.
מביט באנשים שרצים ובאנשים שצועדים עם הכלבים שלהם.
פעם רציתי כלב. שהייתי קטן יותר בדיוק אחרי שאבא עזב.
שאמא נכנסה למקום רע ולא באמת הבחנתי בזה.

הוא הרס לנו את החיים. 
הרגשתי עקצוצים ברגליי אך בחרתי להתעלם ממנה.
נשמתי עמוק מביט סביבי.

״היי זר״ קולו של איליי גרם לי לקפוץ.
״שיט אתה עוקב אחרי ?״ הסתובבתי ושאלתי אותו.
הוא צחק וזרק את תיק הספורט שלו לצידי.
״היי אני מכור אליך אבל רק חזרתי מאימון״ חייך והתיישב לצידי.