ביום שתעז

פרק ~7~ מאוהבת

‏.Go and explain to them what is haunting you

~אמה~

ישבתי מול ניקי בדיינר מנסה לנשום כראוי.
״את רעבה ?״ שאל מוריד את התפריט שהסתיר את פניו ומניח אותו על השולחן.
מצמצתי, ״למה פשוט לא הלכנו לספרייה כמו קודם ?״ שאלתי תוהה.
״כי אני רעב״ אמר ברצינות . ״וחוץ מזה הספקת לאכול משהו שיצאת עם הלוזר ההו?״ שאל לועג לבן.
״אל תצחק עליו״ אמרתי בכעס.
״למה הוא חבר שלך או משהו ?״ שאל נשען לעברי ונועץ את עיניו בי.
״לא״ לחשתי מובכת.
המלצרית נעמדה מולנו וחייכה. ניקי הצביע עלי והרמתי את התפריט.
נאנחתי והזמנתי את הדבר שאני מזמינה בכל פעם שאני כאן.
״בשבילי שייק תות ופנקייק אוכמניות״ אמרתי.
המלצרית רשמה את ההזמנה שלי וניגשה אל ניקי. יכולתי לראות את עיניה מהופנטות אליו.
רק גלגלתי עיניים.
״בשבילי..״ הוא חשב מעט ואז הביט בי. ״אותו הדבר״ אמר לבסוף והמלצרית חייכה אליו חיוך אחרון ונעלמה אל המטבח.
״אתה אוהב שייק תות ,פנקייק אוכמניות ?״ שאלתי לא מאמינה.
״איליי מעריץ של תותים״ חייך שהזכיר את אחיו. ״אז אני מחבב אותם ופנקייק אוכמניות זה הדבר האהוב עלי.״
עשיתי פרצוף נבוך והרגשתי את הסומק על פניי.
״גם עלי״ מלמלתי. ״האמת שאני גוועת״ הודתי.
״הנחתי כך , עברה רק חצי שעה״.
הנהנתי.
הוא שלף את המחברת שלו מהתיק והגיש לי עט.
מצמצתי ״למה לא הבאת מחשב ?״
״אני אוהב כתב יד יותר״. הודה.
״מה ?״
״את לא יודעת שהמורים מעריכים יותר כתב יד ?״ שאל. המלצרית הגיעה והגישה לנו את השייקים ופנקייקים.
״תודה״ מלמלתי אך היא לא התייחסה אלי כלל. רק חייכה ונעצה עיניים בניקי.

הוא הביט בי והצביע על הפנקייק שלי. חתך חתיכה ודחס בין שפתיו.
אפילו שהוא אוכל הוא כזה סקסי. השפלתי את מבטי ושתיתי מהשייק. מנסה להסיח את דעתי.
״אז אתה תכתוב״ אמרתי.
״אני ? ,את זאת שהרסה לנו את ההקדמה״ הרים כתפיים.
״זאת פארל ,החברה הזאת שלך.. , היא זאת שהרסה את העבודה״ אמרתי נזכרת שצחק עלי.
״העבודה הייתה באחריותך אז את כותבת״ חייך.
נאנחתי ולקחתי את העט בידי.
״מה לכתוב ?״ שאלתי.
״קודם את נושא הספר.״ אמר. שרבטתי את שמו של הספר.
״יש לך אותו בבית לא ?״ שאל.
״כן״ מלמלתי.
״יופי אז תוכלי לסכם את מה שלא נספיק כאן.״
נעצתי בו עיניים. הוא התעסק בנייד שלו והתעלם ממני לגמרי.
הנחתי את העט , ״למה היה לך כזה דחוף לעבוד על זה היום ?״ שאלתי.
״כי את הרסת את העבודה ?״ הרים גבה אבל לא הסיר את עיניו מהנייד שלו.
״אע ואני מצטער שהרסתי לך את הדייט העלוב שלך״. מלמל וחיוך זחוח עלה על שפתיו.
״מה אתה מנסה לעשות ניקי ?״ שאלתי.
הוא הרים את עיניו והביט בי בשאלה.
״כי עם ככה אתה מנסה להתחיל איתי , לוקח אותי לדיינר ומנסה...״
״מי מנסה להתחיל איתך בכלל ?״ הוא התפרץ וגרם לי להסמיק.
שתקתי במבוכה. למה היית חייבת לומר את זה בקול.
״בחיי את מרימה לעצמך יותר מידי.. בואי נסיים עם זה ואז תוכלי לחזור לדייט העלוב שלך״ מלמל ולקח את המחברת מולי.
לעסתי בשקט את האוכל וניסיתי להרגיע את רגשותיי.
בסדר הוא לא מרגיש כמוך , וזה הגיוני ברנדון צדק הוא רק ניצל אותי בשביל העבודה הזאת.
אני לא צריכה להיפגע.
קמתי ממקומי , ״אני צריכה ללכת לשירותים״. מלמלתי וצעדתי במהירות. נכנסתי לשירותים בוהה במראה מולי.
תירגעי נשמתי עמוק. אך דימעה סוררת זלגה מעיניי.
אחרי שנרגעתי חזרתי חזרה לשולחן. הוא כבר ענה את רוב השאלות.
הוא השתדל לא להביט בי. ואני לא בו.
פשוט ישבנו בשקט.
כמעט קפצתי שהנייד שלי צילצל.
״הלו ?״ שאלתי בלי להביט במסך.
״היי זה אני״ קולו של בן נשמע.
נעצתי מבט בניקי שהתעלם ממני לחלוטין.
״היי.״
״איך את מרגישה ?״
חייכתי , ״עברה בקושי שעה מאז שראית אותי וכבר אתה דואג ?״ שאלתי צוחקת.
״אני דואג״ ענה.
עיניו של ניקי נחו עלי.
הסטתי את מבטי והסתכלתי על החלון מולי.
״אני בסדר, אתה לא צריך לדאוג״.
״אני רוצה שנקבע שוב״ אמר.
אבל אני לא יודעת אם אני רוצה בכלל ?
״בסדר, נדבר מחר בבית הספר״.
״בכל זאת נהנתי היום״ אמר.
״באמת הצלחת ?״ שאלתי.
״נעים לי איתך.״ הודה וגרם לי להרגיש מוזר.
הסמקתי ועיניו של ניקי שוב היו עלי. הוא בכלל לא הסתכל בדף אלה בי כל שנייה.
אחרי שניתקתי את השיחה הרגשתי שניקי כועס יותר ויותר.
״אני רוצה ללכת״ מלמלתי מוציאה את הארנק שלי ומשאירה שטר.
הוא לקח את השטר ודחף אל ידיי.
״אני אשלם״ קם ממקומו והוציא מכיסו שטר ואסף את המחברת לתיק שלו חזרה במהירות.
הבטתי בו מניח את התיק על כתפו ויוצא ומשאיר אותי לבד. רטנתי ויצאתי בעקבותיו.
״אתה לא מתכוון לחכות לי ?״ שאלתי שפתח את דלת הרכב שלו.
שילבתי את ידי. ודפיקות לב רועמות הרעידו אותי.
״את מתכוונת להיכנס ?״ שאל פותח את החלון.
״רק כי אין לי איך לחזור״ אמרתי ונכנסתי.
חגרתי בדממה והבטתי מהחלון.
שהוא סוף סוף עצר לי מול ביתי פתחתי את הדלת ונעצתי בו מבט.
״היה חרא״ אמרתי בארס וטרקתי את הדלת בכעס.
נכנסתי הביתה זועמת.
הספה הייתה ריקה הצצתי בדף שהונח בשולחן.
״הלכנו לקנות כמה דברים וקנזי יצאה עם חברות.
אבא ואמא״.
נחמד ואני הייתי תקועה עם הלוזר הזה.
גלגלתי עיניים ועליתי לחדרי.
נשכבתי על המיטה נושפת.