ביום שתעז

פרק ~22~ מודה באשמה

"Everything is falling apart
Slipping away
There's no rewinding the things we say
Everything is falling apart
Slipping away
No way to fight it
I'll break break away."
-Breakaway-

~ברנדון~

אני מרגיש חרא.
נשפתי בתסכול והשלכתי את פחית הקולה הריקה שהייתה בידי על הרצפה.
איליי לא דיבר איתי כבר יומיים. זה מתסכל אותי.
הרמתי את הנייד בוהה בו.
אין מצב שאתקשר אליו. אני לא כזה לוזר חסר עמוד שידרה.

התיישבתי מביט סביבי. חדרי נראה רע.
הרמתי גבה, מי יודע כמה זמן לא סידרתי אותו. הרמתי את הקביים ואחזתי בהם לתמיכה.
הרגל כואבת לי כמעט כל הזמן.
זה כנראה בגלל הלחץ.

יצאתי מחדרי והבחנתי באבי ואימי יושבים בשולחן האוכל.
״אתה מצטרף ?״ אבא שאל.
״לא, אני יוצא.״
״למה ? אתה לא מרגיש טוב ברנדון.״ אבי הצביע על רגלי.
״זה רק המוח.״ נגעתי בראשי.
ניגשתי לדלת ופתחתי אותה ברישול מרגיש נכה. שזה בעצם מה שאני.

הבחנתי ברכב של בן חונה מול ביתי.
הוא פתח לי את הדלת וגורם לי להרגיש כאילו בי ירו ולא בו.
״היי״ חייך שהתיישבתי.
״מה קורה ?״ התמתחתי והבטתי אל זרועו.
״כמו חדש.״ חייך.
הרמתי גבה, ״אין לך סיוטים ?״
״סיוטים.. יש אני לא כמו פעם.״ הודה. ״אבל אני בסדר, המון בזכותך.״
״אתה יכול להודות לי על כך באוכל.״ אמרתי.

״אוכל ?״
הנהנתי.
״אז ניסע לאכול. רק עכשיו שמעתי על טורי.״ אמר והביט בכביש.
נשמתי עמוק. ״העדפנו לא לספר לך את זה עד שתחלים.״ אמרתי.
״יכלתי לגמור כמוה.״ אמר. הוא הביט בי במהירות. ״באמת ירו לה בראש ?״ שאל. 
מצמצתי מתקשה לעכל את מה שהוא אומר.
״היא לא הרגישה דבר זה קרה בשניות.״ עניתי את מה שכולם אומרים. ״בוא פשוט נשכח מזה.״ מלמלתי.
הוא נאנח. ״מה עם אמה איך היא ?״

״האמת בסדר אני מניח.״
״אז היא וניקי זה רציני אע ?״ שאל ויכולתי לראות על פניו שהוא לא מרוצה.
״אני די בטוח שזה רציני.״
״ואתה ואיליי ?״ שאל והחנה את הרכב.

״מסתבר שהוא כועס עלי.״
״ברצינות ?״ שאל עם חיוך שהתכוון לפתוח את הדלת.
״הוא חתיכת בכיין.״ מלמלתי.
בן צחק, ״חכה רגע אביא את הקביים.״
ישבתי בזמן שהוא הוציא את הקביים מהתא מטען וחיכה לי ליד הדלת עם הקביים.
״תודה אתה לא צריך...״
״אחי הכל בסדר.״ חייך והושיט לי אותם.

״אז מה נסגר איתך ואיתו ?״ בן שאל שנכנסנו למסעדה. 
התיישבנו בזריזות והוא המשיך להביט בי בסקרנות.
״סתם, איליי מודאג מדי.״
״מה זה אומר מודאג מדי ?״ שאל נשען על השולחן מולי.