ביום שתעז

פרק ~31~ שחרר את הידי

"I'm just trying to get to you But it's not your fault No, it's not your fault No,
it's not your fault No, no
'Cause if I'm gonna learn how to love you I need to unlearn how to love too Need to unlearn how to run when it feels right Oh my God, I'm tryin' If I'm gonna learn how to choose you I need to unlearn what I'm used to Need to unlearn how to run when it feels right Oh my God, I'm tryin'"
-Unlearn-

~ברנדון~

לגמתי מהקפה שוב. ״לעזאזל זה קר.״ מלמלתי ונעצתי מבט במלצרית ששערה השחור אסוף ברישול ועיניה מרוחות בצללית סגולה שלא מחמיאה לה כלל.
בנוסף היא נמרחת על כל לקוח שני. בחיי היא כזו זונה.
למה היא מגישה לי קפה קר.
ידעתי שהדיינר הזה יהיה גרוע. הייתי צריך ללכת לדיינר המוכר ליד ביתי. נשפתי וקמתי ממקומי.

״היי״ המלצרית ניגשה לעברי עם חיוך גדול.
״לא תרצה איזו עוגה, עוגייה לדרך ?״ שאלה אותי.
הבחנתי מאחוריה באיליי. הוא נכנס לדיינר. שיערו הבהיר לח והמעיל שעליו רטוב.
״היי דוני!״, הוא נשען על הדלפק ליד הקופה כאילו המקום בשבילו כמו בית שני.

כיווצתי את עיניי.
״בחיי איליי כבר אמרתי לך, אם אין כסף לא אוכל לעזור לך.״ המוכר אמר לו.
״מי אמר שאין לי ?״ איליי חייך אליו חיוך פרוע.
״לא תודה.״ עניתי למלצרת מולי ומרסן את עצמי.
האדיוט מנסה לקנות סמים מול העיניים שלי ? פאקינג אפרק את התחת הזה שלו.

נעמדתי לצידו.
״זה פאקינג קר.״ אמרתי בכעס והנחתי בכוח את כוס הקפה.
גורם לכמה טיפות לטפטף על הדלפק.
איליי הביט בי המום.
״תרצה שאחמם לך אותו?״ המוכר הביט בי עם מבט מעוצבן.
איליי הכניס את ידיו אל כיסיו ונעץ מבט בתפריט.
״לא, גם ככה הטעם נורא.״
המוכר חייך לעברי. ״אתה מוזמן לצאת מכאן חבר.״ הניח את ידיו על הדלפק בכעס.

״אתה מוזמן להתלוות איתי אל תחנת המשטרה.״ אמרתי מרים גבה.
איליי התבונן בי מעביר את לשונו על שפתיו.
״כדי לך להסתלק לפני שאני זה שיתקשר אל המשטרה.״
חייכתי אליו, ״ומה תגיד ? שתפסתי אותך מוכר סמים ? ועוד לתלמיד תיכון ?״ פערתי את עיניי.

״ברנדון !״ איליי איגרף את ידו.
המוכר בלע את רוקו והביט סביבנו מקווה שאנשים לא שומעים את דבריי.
״זהו זה. אם אני אראה אצלו סמים אבין שהם ממך. ואז תוכל להיפרד לשלום מהדיינר הגרוע שלך.״
״לא אמכור לו דבר.״ אמר.

״פאק !״ איליי יצא בזעם ואני צעדתי אחריו.
״אתה פאקינג טיפש.״ מלמלתי אחריו. הוא נעצר והסתובב אליי.
״למה דפקת את זה !״
״כי פשוט באלי ?״ הרמתי את כתפיי.
״לך תזדיין חתיכת מניאק !״ צעק בכעס.
חייכתי אליו, ״אין לי כל כך עם מי כרגע..״ העברתי את אצבעותיי בין שיערי.

הגשם חזר והחל להרטיב אותנו.
״אתה מנצל את זה שניקי נעלם לך אע ?״ צעדתי לעברו מצמצם את המרחק בינינו.
איליי כיווץ את עיניו אליי וחיוך זחוח עלה על שפתיו.
״אז ? הוא נעלם לך מהאופק ואתה מחליט לדפוק לך את החיים ?״ שאלתי בקושי שומע את מילותיי מכיוון שהגשם רועש כל כך.