ביום שתעז

פרק ~26~ הכאב בעיניו

"I, I, I only love, love you when you don't love me
So, why do you, why do you, why do you love me?
I, I, I only need, need you when you don't need me baby
So, why do you, why do you, why do you love me? "
-charlotte lawrence-

~אמה~

״לא באמת התכוונת לזה נכון ?״ שאלתי את ברנדון שישבנו יחד על הדשא בחוץ.
״אחותך תשלם על זה.״ אמר ברצינות.
״היי״ קים ומארי הצתרפו אלינו. קים נתנה לי כוס קפה ונתנה אחד אל ברנדון. אני חייבת להודות שזה עדיין מוזר לי שהיא ככה קרובה אלינו.
״תודה״ חייכה אליה.
״מה איתך ?״ מארי שאלה אותי. 
הרמתי כתפיים, ״כל עוד אני לא רואה אותו אני בסדר.״
״איליי כבר לא הגיע יומיים נראלי.״ מארי הביטה אל ברנדון שהתעלם ממנה לחלוטין.

״את יכולה להגיד אמרתי לך״ מלמלתי אליה.
מארי הביטה בי, ״לא אני לא אגיד את זה..״ אמרה.

נשפתי, ״אני מרגישה הכי סטומה בעולם.״
קים גלגלה עיניים, ״הם עבדו על כולם.״ אמרה.
״אפילו עליו״ הצביעה על ברנדון הזועף.
מארי חייכה וקים הרימה גבות.

״הוא לא מפסיק לשלוח לי הודעות.״ נאנחתי הופכת את הנייד.
״תחסמי אותו.״ קים אמרה.
״או שתנקמי בו חזרה.״ מארי הציעה.
״ממש.״ מלמלתי.
״על מה אתה חושב ?״ שאלתי את ברנדון שישב בשקט.
״כלום״ ענה.

החלפתי בגדים במלתחות במהירות אחרי שקים ומארי יצאו כבר.
התיישבתי על הספסל ותהיתי האם לצאת.
קשרתי את השרוכים באיטיות והחלטתי לוותר.
החלפתי בגדים חזרה ויצאתי מהמלתחות.
לא התכוונתי לראות אותו שם.

הלכתי לאורך המסדרון לשום מקום בערך.
הצילצול נשמע והשיעור שלי התחיל.
עצרתי מול הלוקר שלי וסידרתי אותו כמו משועממת.
מצאתי מלא שטויות. והתחלתי לסדר את הספרים.
״היי רובי״ קולו של ויק הבהיל אותי וסגרתי במהירות את הלוקר.

הוא נשען על הלוקרים לצידי עם חיוך גדול על פניו.
״היי ויק״ חייכתי אליו.
״אז ..״ מלמל ונראה מעט נבוך, ״איך את ?״
״בסדר״ נאנחתי.
״רוצה שאכסח אותו ?״ שאל ונראה רציני מידי.
״ממש...״ צחקתי.
״אני רציני.״ אמר והעביר יש בשיערו הבהיר.
״לא ויק זה לא באמת יעזור.״
הוא הביט בי יותר מידי זמן לפני שדיבר.
״אז מה כן יעזור ?״ שאל ועיניו הירוקות לא זזו מפניי לרגע.
נאנחתי, ״אני סתם טיפשה ויק נפלתי לשקרים שלו. ״
״כל אחת הייתה נופלת.. הרי זה ניקי ארוורד.״ אמר מגלגל את עיניו הירוקות.
״אולי...״

״רובי ?״ שאל.
״מה ?״ חייכתי אליו. הוא התחרט ונענע את ראשו.
״עכשיו סקרנת אותי, ויק ?״ תהיתי מה הוא רוצה.
״סתם חשבתי על משהו דבילי.״ אמר.
״נו ?״ דחקתי בו.
הנייד שלו צילצל והוא ענה בזריזות. הוא סימן לי עם ידו שנדבר כבר הסתלק.
הבטתי בו נעלם בהמשך המסדרון.