ביום שתעז

פרק ~33~ כמו סופה

People say we're foolish, people say we're dumb
People say we're caught up in temporary love
We don't know what we're doin', they say we're too young
But they don't know a thing about us
-I'll Wait-

~ברנדון~

״איך הרגל ?״ איליי שאל שהביט בי על המיטה.
״בסדר, כבר לא כואבת.״
״ברצינות ?״ שאל והתיישב לצידי.
״כן היא בסדר.״
״יופי.״ חייך והעביר את אצבעותיו על פניי.
״תודה שאתה כאן איתי.״ אמר מחייך אליי.

״אתה נשאר איתי ?״ שאל.
״אחרי שניסע ?״
״כן.״
״אשאר.״ חייכתי ונישקתי את שפתיו. ידו עטפו את צווארי במהירות והוא עלה מעלי.
״תודה שסלחת לי.״ מלמל.
חיבקתי אותו לא נותן לו לקום. ״פגעת בי איליי.״
הוא הרים את ראשו והביט בי עם עיניו הכחולות.
״סליחה.״ ליטף את פניי עם אצבעותיו. ״אלפי סליחות ברנדון, אבל אני לא מתחרט״. אמר והפתיע אותי.
״תיזהר אחרת אעיף אותך מהמיטה הזו.״ הזהרתי והוא חייך.

״אם לא הייתי עושה את זה. בחיים לא הייתי קרוב אליך ברנדון. בחיים לא היינו יחד. אז לא אני לא מתחרט. אבל אני כן מצטער על מה שעוללת לך.״ אמר.

״עזוב אותי, איך אתה מרגיש ?״ שאלתי.
הוא חייך, ״אני לא אשקר שקשה לי אבל אני מנסה.״ אמר.
הנהנתי מנשק את אפו. ״אני איתך.״
״אני יודע.״ מלמל.

״בנים אתם יורדים לאכול לפני שתצאו ?״ קולה של אימו נשמע מעבר לדלת.
איליי חייך מעלי, ״בוא נלך לאכול משהו.״ קם והושיט לי את ידו.

ירדנו שלובי ידיים רק כי הוא לא הסכים לשחרר את אחיזתו ממני.
חייכתי אל הוריו מבוייש, התיישבתי לצידו של איליי.

״אז ברנדון..״ אביו חייך לעברי. ״אני מניח שסלחת לבן שלי.״
איליי מזג לצלחת שלו אוכל כאילו שאנחנו מדברים על מזג האוויר.
״אנחנו בסדר עכשיו.״ אמרתי. והבחנתי במבטה של אימו של איליי. היא חייכה אליי ואמרה בלי מילים תודה.
חייכתי אליה חזרה.

״אני חייב להודות שהבנים שלי התנהגו בטפשות גמורה.״ אביו המשיך ואמר. איליי הרים את עיניו מהצלחת אל אביו.
״כלומר לפחות הייתם מצליחים בהתערבות הדבילית הזו, אבל לא. התאהבתם, טיפשים כל כך.״ מלמל.

חיוך עלה על שפתי. נחמד לשמוע את זה.
״אבא!״ איליי אמר בכעס והבחנתי בפניו הסמוקות.
אביו הרים כתפיים. ״מה ?״שאל וחייך אליי.
״דיברת עם אחיך ?״ אמו של איליי הביטה באביו בהרמת גבה.
״הוא לא עונה לי.״ איליי אמר בזעף.

״גם לי הוא לא עונה כבר יום שלם.״ אביו הוסיף.
אימו הסתכלה על שניהם המומה. ״הוא לא עונה ולא חשבתם לספר לי ?״ שאלה.
״למה את לא התקשרת אליו אמא ?״ איליי שאל ואני נגסתי בלחם מביט בכולם בהתעניינות.

״כמה זה רחוק ?״ שאלתי את איליי שחגר.
״כמה שעות״, הרים כתף. ״תישן בנתיים.״
״אתה לא דואג לניקי ?״ שאלתי מביט בו בשאלה.
הוא חייך, ״זה ניקי הוא בסדר.״
הנהנתי ועצמתי את עיניי.