ביום שתעז

פרק ~34~ חולף כמו הרוח

"tell me i'm a waste of love
Tell me that i'm not enough
Say you hope i see the truth
That i won't find no one like you
Tell me you don't care no more
When you know i can't let go
Beat my heart all black and blue
'causе it ain't half as bad as what i put
you through"

-Dalten Vinci-

~אמה~

״בני האדם המציאו את פצצת אטום, אבל אף עכבר לא יבנה מלכודת עכברים.״ ויק מלמל לצידי וגרם לי להרים את ראשי אליו.
״אלברט אנשטיין היה גאון.״ אמר וחייך לעברי.
חייכתי חזרה. ״אני צריכה להגיד לקים שאתה קורא על אלברט אנשטיין ולא מסתכל על בחורות עם בקיני בזמנך הפנוי.״ חייכתי לעצמי שהוא הזעיף.

ויק הרים גבה, ״רגע זה מה שהיא חושבת ?״ שאל.
צחקתי והנחתי בצד את הספר שלי.
״אני אחזור הביתה כבר מאוחר.״ אמרתי לו.
״למה שלא תישארי אצלי ?״ שאל ואחז בידיי.
״למה ?״ שאלתי מרימה גבה. ״אולי כי אבא שלי מחכה לי בחוץ.״ חייכתי.
ויק הרים את ראשו אל החלון בלחץ. ״פאק רובי.״
חייכתי, ״הוא די מגונן עלי לאחרונה.״
ויק חייך והעביר את ידו על שיערי.

״בסדר לכי.״ חייך ונישק את שפתיי קלות.
״נמשיך בלימודים עם זה ?״ שאלתי אותו.
״כן.״ לקח את הספר שלי והניח על השולחן.
״יופי כי אני לגמרי הסתבכתי עם החומר הזה.״ גלגלתי את עיניי.
״אל תדאגי אעזור לך.״ קרץ אליי.
״ביי״ חייכתי אוחזת בידית הדלת. אך לא יוצאת.
״ביי״ ויק צעד לעברי מלטף את שיערי ומביט בי עם עיניו הירוקות.
״ביי״ מלמלתי במהירות מדביקה לו נשיקה ויוצאת בזריזות.

נכנסתי לחדרי מותשת מהיום הארוך הזה אך נעצרתי מיד שהבחנתי בקנזי יושבת על המיטה שלי.
כיווצתי את עיניי אליה, ״קנזי ?״ שאלתי מניחה את התיק על השולחן.
היא רק השפילה מבט. ואז הביטה בי.
שילבתי את ידיי בהתגוננות. ״מה את עושה כאן ?״ שאלתי.
״נמאס לי לגור מחוץ לבית.״ הודתה.
הבטתי בו מופתעת. מה אגיד ? בגללי את לא בבית יותר ?

היא הרימה את עינייה אליי, ״סליחה..״ מלמלה והסיטה את עינייה ממני כמעט מיד.
השפלתי מבט והנחתי את ידיי על מכנסיי בחוסר נוחות.
חיוך עלה על שפתיה. ״חשבתי שזה יהיה מצחיק.״
התבוננתי בה קשובה.
״אבל רק הפסדתי״, המשיכה.
״את המשפחה את ניקי... ובאיזשהו מובן אותך.״ הודתה.
נשמתי עמוק והתיישבתי לצידה.

״אני מפלצת בעינייך נכון ?״ הרימה את עינייה הכחולות אליי.
״את... לא מפלצת קנזי. פשוט פגעת בי.״ לחשתי באי נוחות.
״הקנאה הזאת שדיברת עליה. מעולם לא הרגשתי שאוהבים אותי יותר, להפך את זאת שהייתה החשובה ביותר להורים.״ הודתי.

קנזי נשמה עמוק והעבירה יד בשיערה השחור.
״באמת דפקתי הכל אע ?״ לחשה.
הרמתי את כתפיי בשאלה.
״הם הבטיחו לי שלא יגלו לאף אחד אף פעם.״ אמרה וראיתי דמעות בעינייה. ״אבא הבטיח לי.״ היא אמרה וניגבה את עינייה עם גב כף ידה.
״הוא הבטיח...״ המשיכה.