ביום שתעז

פרק ~35~ שטן

-See, you distract me, but I'm distracted without you
I don't know how to focus, baby, teach me how to
'Cause I'm standing still again
'Cause if you love me just like the way that I love you
I wouldn't mind a little comforting from you
Why do I let you in my head?-

-Tatiana Manaois-

~ברנדון~

״אני יוצא עם בחור.״ אמרתי באמצע הארוחה.
אבי הרים את ראשו והביט בי בכעס מניח את הסכום על השולחן. אימי רק הביטה בנו מבולבלת.
״אתה צריך לקבל את זה שאני יוצא עם בחור.״ אמרתי לאבי.
הוא השפיל מבט, ״איך לעזאזל אתה רוצה שאקבל דבר כזה !״ הרים את קולו בחוסר שליטה. ״במיוחד שאני מתנגד לזה. אתה יודע את זה !״
אמא הביטה באבי בחשש.

״לא אכפת לי מהסיבות שלך.״ אמרתי באדישות.
״לא אסכים לכך.״ אבי אמר מביט בי בכעס.
״אתה תקבל את זה.״ הנחתי אגרוף על השולחן. ״ואני אביא אותו לכאן, מתי שרק יתחשק לי.״ אמרתי באיום.
אבי הביט בי לא מאמין. ״תשמור על הפה שלך ברנדון אתה מתגרה בי !״ הצביע לעברי.
״ברנדון, אביך כועס תפסיק..״ אמא הניחה את ידה על כתפו בדאגה.

״אתה טעית ובכל זאת קבלנו אותך כאן.״ אמרתי. ״ואני אפילו לא מתקרב למה שעשית לנו, בעצם אני לא טעיתי בדבר.״
״אלה הרצונות שלי. ואתה תקבל את זה כמו שקיבלנו אותך לכאן.״ אמרתי לבסוף.
״קיבלנו..״ אבי מלמל זלזול. ״לא קיבלת אותי מעולם ושנינו יודעים את זה.״ הביט בי.
״אתה כאן לא ?״ שאלתי מרים כתפיים.
״זהו זה!״ אבי אמר ונעמד על רגליו.

הבטתי באמא שעדיין ישבה מבולבלת.
״את מקבלת אותי נכון ? את מקבלת את זה ?״ שאלתי אותה.
אבי הביט בי באימה. לא מאמין ששאלתי אותה את זה.
״אתה הבן שלי.״ ליטפה את פניי עם חיוך ומבט מעורפל.
״לעזאזל !״ אבי קרא בכעס וגרם לאמא להיבהל.

״תפסיק עם האיומים שלך !״ קמתי על רגליי.
״אני לא באמת שואל אותך אני מציב עובדות. ואני מזהיר אותך. אם תעיז לדבר אליו כשהוא יהיה כאן. אני פאקינג עוזב את הבית המחורבן הזה!״ קראתי בכעס צועד לחדרי.
״ברנדון!״ אמא קמה על רגליה ושמעתי אותה מאחורי.

עצרתי באי רצון.
״אל תלך! אל תלך מאיתנו.״ ביקשה ואחזה בידי.
״קירה אל תתרגשי ממנו הוא סתם מדבר שטויות.״ אבי חייך אל אימי ואז מביט בי כעס.
כיווצתי את עיניי אליו ואל אמא.
״אני פאקינג רציני! אם אני אעזוב, זה יהיה רק בגללו.״ הצבעתי על אבי בכעס.
״ואז יהיה שוב פעם משהו שהוא דפק.״ הבטתי בעיניו של אבי שאמרתי את המילים.
״אבל אתה לא תעזוב נכון?״ אמא שאלה אותי מבוהלת.

אבי התקדם אליי בכעס. ״תפסיק לשגע אותה ככה! מה עובר עליך !״ צעק עלי.
״עוף ממני!״ צעקתי עומד מולו.
״די! די!״ אמא אחזה בראשה בחוזקה.
״הכל בסדר קירה. הכל בסדר.״ אבי הסתובב אליה והרגיע אותה.
״לך תזדיין.״ סיננתי מבין שפתיי וטרקתי את דלת חדרי בחוזקה.