ביום שתעז

פרק ~37~ לב סדוק

-When your lost I'll guide you home
When your scared you'll never be alone
When there is nothing that I can do to help make it better
I'll promise I'll be there for you
Through the stormy weather-

-Lillian Hepler-

~ניקי~

״אתה שוב עושה את זה.״ איליי צעד לעברי.
״עושה מה ?״ התמקדתי בתמונה שוב.
״מצייר אותה באובססיביות.״ אמר ולקח את הדף וגרם לעיפרון שבידי וקשקש עליו.
״פאק !״ התעצבנתי.
איליי רק חייך. ״תגיד תכננתם את זה ?״ שאל ובחן את הציור.
חיוך עלה על שפתיי, ״לא.״
״אחי יש לה חבר.״ אמר כאילו שאני לא מודע לזה.

״אני סתם מצייר.״ אמרתי מוחק את החיוך מפניי.
״אתה יודע שויק משחק בה נכון ?״ שאלתי אותו.
״אני בספק.״ איליי נשען על השולחן והניח את הדף.
״בוא נתקעקע הציע.״ כרגיל משנה נושא בשנייה.

״מה אתה רוצה ?״ ישרתי אליו מבט.
״תצייר משהו מעניין ונלך עם זה״ הציע.
לקחתי דף נוסף ממחברת הרישום שלי.
וכתבתי ברנדון אני שלך. ״בבקשה.״
איליי צחק בקול. ״אני מסוגל לקעקע את זה.״ אמר בוחן את כתב ידי.
״אתה כזה דפוק.״ צחקתי ולקחתי את הדף.
״תן לי כבר אחשוב על משהו.״ אמרתי.

״מה אתה תקעקע ?״ שאל אותי מתעניין.
״אחשוב גם על זה.״
איליי לקח את המחברת שלי ודיפדף בה.
״הינה את זה.״
התבוננתי בדף שהציג בפניי.
חייכתי, ״אני לא יכול.״
״למה לא ?״
״מה כן ?״

״ישבת עליו לפחות כמה שעות..״ אמר.
״נכון.״ הסכמתי.
״נו אז הוא חשוב לא ?״ הוא הביט בי. ״לא אמרת לי מה זה בכלל.״ שאל. התבוננתי בציור.
״מה אתה רואה ?״ שאלתי.
״אני רואה ארנב.״ אמר תוהה.
צחקתי ״זה לא ארנב, טיפש.״
״זה נראה כמו ארנב.״ התווכח.

סגרתי את ידי לאגרוף והנחתי את אגודלי על אצבע ישרה.
״מה זה ?״ איליי שאל.
״זה אומר אהבה. אבל זה גם דומה לצורה של הלב בתוך גוף האדם.״
״אז ציירת את הלב במין הסוואה ?״ שאל.
חייכתי ״כן.״
״אוקי. אז זה לב.״ הצביע על הלב השחור.
״ואלה ? זה גשם ?״
״דמעות.״ נאנחתי.
״אז הלב שלך בוכה ?״ שאל וחיוך עלה על שפתיו.
״אני עדיין לא יודע..״ מצמצתי בוהה בציור מולי.

הדמעות חלקם באדום וחלקם כחולות.
הכחול מסמל את הקור. הקור שאני מרגיש.
והאדום את הכאב.
והלב. הוא שקט. מנותק.
זה ציור שאני לא אוהב. ציור שציירתי כעסתי עליה.
אני זה שהשפיל אותה. אבל היא זאת שהחליפה אותי בשנייה.