My mafia boy

קאלי

היום בצהריים קיבלתי עוד חיסול, השעה כבר 8pm ואני מתכוננת ללכת לבצע את העבודה.
שווה לי לעשות אותה כי זה פולטיקאי חשוב אז זה הרבה כסף שיכול לסדר אותי לכמה חודשים, אבל אין לי מה לדאוג חשבון הבנק שלי מפוצץ גם בלי קשר לעבודה פחות עבודה יותר (ה.כ יש לה חשבון בנק פיראטי).
קר הלילה אז שמתי על עצמי טייץ שחור וחולצה ארוכה דקה ושחורה, שמתי מגפיים גבוהות שחורות עם עקב ושמתי גקט גינס שחור, שמתי את בחגורת ירך שלי ושמתי שמה כמה סכינים, דחפתי אקדח בג'ינס שהגקט הסתיר, שמתי סכינים במגפיים, חזייה והשרוולים אני לא מוכנה להסתכן ואני לוקחת הרבה סכינים כי זה איך שאני לרוב רוצחת אנשים אני לא רוצה שישמעו את היריות של האקדח אבל אני בכל זאת לוקחת אחד לכל מקרה.

השעה היא 10pm אני כבר בכנס של האנשים החשובים הפוליטיקאים אנשים מפורסמים וגם כמובן שאי אפשר בלי המנהלי מאפיות, זה הדבר שהכי כיף לי לראות, הכי כיף לי לראות איך האיטלקים והמקסיקנים משתדלים לא להרוג אחד את השני, ושלא נדבר על הרוסים שהם בכלל לא הגיעו למרות שהיו אמורים להיות פה. אני יודעת את כל המידע הזה כי יש לי אנשי קשר נאמנים, ועובדים נאמנים שדואגים לי כמו למשפחה שלהם אבל בכל זאת יודעים להפריד בין חיים אישיים למשפחה.

עכשיו כבר 10:30pm ואני כבר מתצפתת חצי שעה ועכשיו ראיתי את המטרה שלי ׳ארתור סמית הנה אני באה׳ מילמלתי לעצמי (ה.כ באנגלית זה נשמע יותר טוב).
חיכיתי שיסיים לדבר עם כמה אנשים ושיתרחק ואז דאגתי מהאקר הכי טוב שלי שיפרוץ לבת שלו לטלפון ויגיד לו לצאת החוצה דחוף.
׳הוא שלח לה שהוא יוצא עכשיו׳ קיבלתי הודעה מהאקר שלי,
התחלתי להתקדם לכיוון היציאה האחורית של הכנס רואה אותו יוצא מהדלת ומסתכל לסביב מנסה לקלות מה קורה עכשיו.
״ארתור ארתור ארתור... אף פעם צא אמרו לך לא להסתובב בלי שומרי ראש?״ שאלתי אותו, ״מי את בדיוק?״ שאל אותי.
״זה לא משנה מי אני, אני אומרת בוא נסיים את זה מהר ונלך״, ״נסיים את מה?״ שאל אותי עם קמצוץ פחד בקולו.
״את זה״ אמרתי תוך כדי שאני מוציאה את הסכין שהייתה שלי בירך במהירות ומשספת לו את הגרון בלי רחמים, הסתכלתי עליו מחכה שהוא ימות. הוא מת נכנסתי לרכב השחור שלי(איזה מפתיע) נוהגת הביתה בלי לנקות את הגופה ובלי כלום מישהו ימצא אותו שם ואז ינסו למצוא את הרוצמ אבל לא יצליחו בגלל שהייתי אח מסכה ואני לא מוכרת באזור הזה, את האמת אף אחד לא מכיר אותי חוץ מהעובדים שלי שכמובן נאמנים לי אז הם לא אומרים שום דבר, כולם מכנים אותי ׳מלאך המוות׳ שזה ממש דומה למשמעות השח שלי בכל מקרה אז זה מצחיק כזה( קאלי-אלת המוות ההודית) קראו לי ככה בגלל שהולידו אותי בשביל להיות רוצחת, מגיל קטן אבא שלי היה ׳מחשיר׳ אותי להיות רוצחת ואיך להתמודד עם עינויים ועוד.
היא אף פעם לא ריחם עליי, גם שבכיתי עד שלא היו לי דמעות הוא המשיך. הוא לא אהב אותי וידעתי את זה. מה הוא צא עשה לי? היא אנס אותי, הרעיב אותי, הכה אותי, הוא עשה הכל בשביל לשבור אותי, בשביל שלא יהיו לי רגשות.
אימא שלי תמיד העלימה עין, גם כשהלכתי עליה והתחננתי בפניה שתיקח אותי או תבריח אותה היא לא הסכימה.

כשהייתי בת 18 אבא שלי חגג לה את היום הולדת במרתף הוא וחברים שלו באו ואנסו אותי בתורות, ועד היום אני מכנה את היום הזה כהיום שהתנתקתי לחלוטין.
בגיל 19 אבא שלי שיחרר אותי לרגע בשביל להעביר אותי לחדר אמר במרתף, לקחתי את ההזדמנות הזו וחטפתי את האקדח שלו יריתי לו בשני הרגליים קשרתי אותי במרתף ודאגתי שיענו אותו פי אלך יותר גרוע ממה שהוא עשה לי, לא הרגתי אותו עד היום.
בנוגע לאימא שלי, אימא שלי ברחה ביום שיריתי באבא שלי.
לפחות הייתה חכמה, ביום שאני אתפוס אותה אני אדאג שהיא תחווה בדיוק את מה שאני חוויתי, כל עינוי, אונס וכל מה שאבא שלי העביר אותי.
~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~~
אוקיי פרק שניייייייי
קאלי בתמונה למעלה, אמלה שני פרקים ביוםםםם.
קאלי ונייתן יהיו הדמויות המרכזיות בסיפור כמו שכנראה הבנתם.