My mafia boy

קאלי

״עד כדי כך לא מתרגשת לראות אותי קאלי? יש לנו עבר ממש העלבת אותי״ אמר ועשה פרצוף עצוב.
לא עברה שנייה ועשרים חיילים התנפלו אלינו, מאור התקרב אליי ואמר ״אוי קאלי לא משנה כמה זמן יעבור, עדיין כל כך יפה.״ ״תעזוב אותנו״אמרתי לו בכעס.
״אה לא נראה לי, אל תשכחי שאת הובטחת לי לפני לא מעט זמן״ אמר בשעשוע, נייתן הסתובב אליי והסתכל עליי במבט לא מובן אני בדרך כלל טובה בלקרוא אנשים אבל את המבט הזה לא יכלתי, זה היה מבט שמעורבב בכעס,רחמים,בלבול וסקרנות.

אני לא יודעת כמה זמן עבר אבל בקיצור הם לקחו אותנו והסיעו אותנו לאנשהו הראשים שלנו היו מכוסים כך שלא היינו מסוגלים לראות איפה אנחנו, הורידו אותנו במדרגות 28 מדרגות היו שם שמו אותנו על כיסא וקשרו אותנו לכיסאות.
למזלי אבא שלי גם לימד אותי לשים לב לדברים הקטנים, לימד אותי לשרוד ולכן ספרתי את המדרגות אולי אני אוכל לזהות את המקום אחרי שיתגלו לי עוד פרטים וגם אוכל לתכנן דרך בריחה.
הם הורידו לנו את הכיסויי ראש הסתכלתי מסביב היינו במרתף, ״מה לעזאזל אנחנו עושים פה? אני נשבע לך שאם אתה לא משחרר אותי עכשיו אני לא הולך להרוג אותך אני יגרום לך לרצות למות ״ נייתן צעק.
״תרגע הוא לא שומע אותנו הוא כנראה הלך ויחזור עוד מעט בשביל לתת לנו להשתגע ולחשוב על זה יותר מידי״ אמרתי והוא הסתכל עליי במבט מופתע, ״אז אני מבין שאת חווית את זה הרבה אם את מבינה בזה עד כדי כך״ אמר לי, ״אני חושבת שאפילו יותר ממך״ אמרתי לו מצחקקת ״היית מתה״ אמר לי צוחק גם כן.

עברו שעה? שעתיים? לא יודעת כמה זמן עבר אבל זה הרגיש כמו נצח אני ונייתן ישבנו בשקט ורק חיכינו לרגע שהוא יכנס לפה, פתאום שמענו קול מגיע מהמדרגות וראינו את מאור יורד מהם, ״אתם לא הייתם כאלה שקטים במלון״ אמר לנו בשעשוע.
״תשחרר אותנו אם אתה רוצה לחיות״ נייתן איים עליו, ״ אל תדאג אתה לא האחד שרציתי מההתחלה את רק נזק צדדי״ אמר לו, ״אבל את, את זאתי שרציתי שנים שאני מחכה לרגע למצוא אותך ועכשיו הצלחתי״ הוא אמר והתקרב אליי באיטיות.