Little girl

אפילוג

התעוררתי בשש בבוקר ולא הצלחתי להירדם מאז, והשעה תכף עשר.

היינו ביעד האחרון שלנו, חודש לפני הסוף. בקוסטה ריקה.
הגעגועים לשוהם התגברו מרגע לרגע, היו פעמים שרציתי פשוט לעצור את הטיול ולחזור לארץ.

אבל הבנות עצרו אותי, ואמרו לי שהוא מחכה לי ושהכל בסדר, שאני אהנה ואחווה כי מגיע לי. וגם לו מגיע קצת שקט ממני.

הטלפון שלי צלצל ועניתי במהירות לפני שהבנות יתעוררו ויצעקו עליי שאין לי רחמים ושהיינו במסיבה עד חמש לפנות בבוקר.

הפנים של שוהם נגלו בפניי כשהשיחת וידאו נפתחה, חיוך עלה על פניי, ״איפה את?״ שאל.

״במרפסת, אני לא מצליחה להירדם״ לחשתי, ״איזו מרפסת? זאת או זאת?״ הוא סובב את המצלמה והצביע על שתי מרפסות.
שהיו על הבקתה שלנו ועל הבקתה שצמודה אל שלנו.

פתחתי את עיניי וצרחה יצאה משפתיי, זרקתי את הטלפון על השולחן זכוכית הקטן וירדתי את המדרגות במהירות.

אני מסתכלת קדימה ורואה שהוא קרוב לים שהיה במרחק של חמישים צעדים לפחות ממני.

רצתי אליו והוא התקדם אליי, רק שאני לא חולמת. נעצרתי שנייה לפני שקפצתי עליו, ״אני לא חולמת שאתה כאן נכון?״

הוא צבט אותי ואנחת כאב יצאה משפתיי, חיוך בלתי נשלט עלה על פניי וקפצתי עליו בחיבוק הכי ענק שיכולתי לתת, כרכתי את רגליי סביבו והוא תפס באגני.

״אתה כאן״ נשקתי לפניו מספר פעמים והצמדתי את שפתינו לבסוף, ״אני כאן תות״ הוא צחק. התנשפתי בכבדות, הייתי בהתרגשות שיא.

הוא הרים את התיק שלו על כתפו והתקדם איתי לבקתה, הבנות היו במרפסת, מחוייכות לשם שינוי, ״שוהם״ הן חיבקו אותו כשירדתי ממנו.

״באתי רק לכמה ימים אל תדאגו, אני לא אהרוס לכן את המשך הטיול״ הן צחקו.

״מה אתה מדבר שטויות, אתה נשאר, רואי גם מגיע שבוע הבא״ ירדן אמרה, איך שאנחנו חוזרות אנחנו נכנסות לאטרף של הכנות לחתונה כי הגאונה קבעה את התאריך שבועיים וחצי אחרי הנחיתה.

למזלה רואי דאג להכל והוא מת על הדברים האלה והאימהות שלנו בכלל. אז מה שנשאר לה זה למדוד את השמלות שמדדה לפני הטיסה והריקוד הפתעה שהיא רוצה לעשות לרואי. שגם אותו למדנו כאן.

״יאלה בחזרה לישון ושאלוהים יוציא לך את המיתרי קול״ ירדן קראה אליי והן נכנסו פנימה.

הסתכלתי על שוהם ובחנתי אותו, עדיין לא מאמינה שהוא כאן, ״בגלל זה לא ענית לי אתמול ושלשום״

״האמת היא שהייתי עם מישהי״ הטחתי את ידי בכתפו והוא משך אותי אליו, ״את היחידה בחיי תות קטנה״ הוא נשק לשפתיי והרים אותי.