13 |מה הטעם?

649 57 17
                                    

- - - - - - -

לאחר שרום נכנס המשרתת מושיבה אותו ליד אבא שלי שיושב לצידו של הנרי שבעוד הנרי יושב בראש השולחן ורוי נמצא בצד השני, מול אבא שלי. אני בא להתיישב ליד רום שיושב ליד אבא שלי אבל ברגע שבאתי להתיישב ליד רום העוזר הראשי של אבי, מר.טורבלסון, עוצר אותי בעדינות ובחדות ומניד את ראשו לשלילה ומוביל אותי ל'מקום שלי' ותנחשו מה, אני יושב ליד השטן בכבודו ובעצמו, רוי. אני מתיישב בעצבים וזז הכי רחוק מרוי.

נכנסו שומרים שלבושים במדים של השומרים של רוי או בקיצור הם לבושים כמו השומרים שהיו בארמון. הם נכנסו עם מתנות בידיים והראו לאבי את אותן המתנות הנדירות והמרהיבות.

לא התלהבתי כלל מאותן מתנות, הייתי מתאר את זה כמשעמם עד כאב למרות יופים ונדירותן של אותן מתנות. לאחר שהציגו את כל המתנות, נכנס לחדר שומר אחד עם ערמה של פרחים בדגש על ערמה. הפרחים שהחזיק לא מוכרים לי כלל, לא ראיתי פרחים מהסוג הזה בכול משך חיי אבל אני לא איזה חובב פרחים או בכללי פרחים זה לא הקטע שלי אבל, הפרחים האלו נראים לא מכאן, לפחות לא מהמקום שאני באתי.

אותו שומר נעמד לצדי כשהערמת פרחים נמצאת בין ידיו, מוצגת לפני, אני נעשה מעט מבולבל ונבוך. רוי שנמצא לידי מתקרב אלי עם גופו. "הפרחים האלו בשבילך אהוב, אני מקווה שהם מוצא חן בעיניך." הוא אומר לי כמו הג'לטמן שהוא, כאילו יצא מאיזה סרט. הוא אמר לי את זה כשהוא מניח את ידו על היד שלי שעל השולחן ומתחיל ללטף אותה עם הגודל שלו, אני בתגובה מוריד את היד שלי מהשולחן וכך משתחרר מאחיזה שלו בי. בתגובה להפתעה שרוי תכנן אבא שלי עושה לי פרצוף של כזה 'תגיד משהו, זה לא יפה' ואני רק מתאמץ לא לגלגל עיניים.

כאילו שתבינו הוא מעיר לי על כל דבר ברמה שאני כבר יודע לקרוא כל פרצוף שלו. אני מסתכל על רום בפרצוף של 'מה להגיד?' אבל רום רק מסתכל עלי בהבעה של 'אל תשאל אותי!' ונעיקר שהוא מרגיש לא בנוח, אז רק תדמיינו איך אני מרגיש!! רום מגרד את עורפו באי נוחות. לבסוף אני נאנח ואני משתדל לחייך אבל זה לא ממש עובד לי. "תודה לכם." אני מוקיר תודה עד כמה שאני יכול אבל זה יוצא לי קצת יותר מזלזל מאשר מוקרי אבל היי לפחות נסיתי.

וקצת בשביל פרופורציות ולפרוטוקול אני לא אוהב פרחים יש להם לרוב ריח מסריח והם לא כאלו יפים.. לא יודע אני פשוט לא אוהב פרחים, זה פשוט לא עושה לי את זה. "תניח את זה שם בבקשה.. ותודה רבה לכם הוד מעלתכם!" אבי אומר, אסיר תודה כשעל פניו חיוך רחב.

"האמת שלא לקחתי חלק בקניית הפרחים. רוי קנה אותם במיוחד בשבילך לי. אני באמת מקווה שאתה אוהב את זה. הוא השקיע הרבה מחשבה על מתנה עבורך.." הוא אומר בשמחה ואני רק מחזיר לו הנהן קטן ומבין. אני גם מבין שרוי התקרב אלי יותר מידי ונראה שהוא לא מוכן לחזור בחזרה אל המקום התחלתי שלו שהיה בערך 10 ס"מ הרחק ממני, אבל גם המרחק הזה נגזל ממני ורוי קרוב מידי. אני מנסה להתרחק מרוי ככול שאפשר למרות שזה כמעט ובלתי אפשרי ואני יכול רק לדמיין מה כבר יקרה ברגע שאזיז אפילו למעט את הכיסא שלי,

BElONG TO ME //HebrewWhere stories live. Discover now