BElONG TO ME //Hebrew

11 |♕ארמון מון♕

- - - - - -

"מה אני!!?" אני אומר בבהלה , נלחץ. אלוהים כולם השתגעו!! "לי תרגע." אבי אומר בתקווה שזה מה שירגיע אותי. "כולכם השתגעתם אה?!" אני אומר כשלחץ ואיימה שוררים בי בזמן שאני נועץ את מבטי אל הנוכחים בחדר כשהדבר יוצא מפי.

"לי, נכון?" לפתע זה שיושב ליד הנרי מתחיל לאומר. אני מפנה אליו את מבטי "לי תקשיב אני לא יודע איפה אתה חושב שאתה נמצא אבל את לא בבית או באחד ממוסדות המטונפים של האנושים. אתה נמצא בארמון מון תכבד את מעמדך." הוא נוזף בי. [מון='moon' = ירח] 

אז זה כן מה שחשבתי. עלה בדעתי שהמקום הזה הוא ארמון אבל זה לא הגיוני.... ממתי קיים ארמון כזה? ובמיוחד עם שם כזה...?

מון אה? אני מגחך במרירות. מאיפה זה מוכר לי?
עיניי נפקחות לרווחה כשאני נזכר בחדר שאבי הראה לי. אני זוכר שביצירה האחרונה שהוא הראה לי היה שם ציור של ארמון עם ירח לידו. דברים מתחילים להיקשר אצלי אבל... אבל זה לא הגיוני לא קיים ארמון שכזה... וזה שטויות וסיפורים מטומטמים... אין דבר כזה זאבים או ש...אני מנסה להבין אני באמת מנסה... אבל זה לא הגיוני זה לא אמיתי!!
אני מסתכל עליו עם עיניים פעורות. לא אין מצב . אין סיכוי.

הוא מצחקק, האיש הזה מצחקק "זה ריח מוזר... לא ציפתי שאתה לא תדע מכול זה. אחרי הכול אביך הוא אדון עופר איך קיים דבר שכזה שבנו, שאתה... שאתה לא יודע?" הוא מרים גבה בהתנשאות ונראה שהוא מאוד משועשע מהסיטאוציה הזו. אותו האדם עובר להסתכל על אבי. "מה הוא לא יודע שהוא איש זאב? חשבתי שכבר אמרת לו." הוא אומר זאת כאילו הוא מאוכזב מאבי. 

אבי מוריד את ראשו כתבוסה כאילו הבן אדם הזה צודק ואין לו על מה להתווכח. אבל זה לא הגיוני... זה.. "מה אתם לעזאזל אומרים אנשי זאב? אתם רציניים!! אתם לא שפויים" לאחר שאני אומר זאת כול העיניים מעבירות את מבטם אל רוי שהחל לצחקק וגם הוא כמו אותו האדם נראה משעושע מהסיטואציה. 

"מה כל כך מצחיק?" אני יורק אליו בזלזול. "אוי אלה [הכוונה לאלת הירח] יקרה" הוא אומר ואז החל להתקדם אלי. כשהוא מספיק קרוב הוא אוחז בסנטרי ואני כתגובה תופס בשורש כף הידו בשביל שהוא ישחרר את ידו מסנטרי אבל הוא לא משחרר ואני מוסיף את היד השנייה שלי אל המשך הזורעו. אני מנסה להזיז את ידו מפני אבל בניסיון כושל כי הוא לעזאזל כל כך חזק.

הוא מסתכל עלי בפרצוף משועשע וסדיסטי שלו, נהנה לראות אותי סובל. עיניו החלו לשנות את ציבעם למעט אדום... רגע מה--? איך?... אי-ך?... בדיוק? מה לעזאזל!? "מה לעזא-זל!?..." משפט זה נפלט מפי. לאור שינוי עיניו.

אני קופא במקום. מה לעזאזל קורה כאן עכשיו?! "אתה באמת לא זוכר אותי לאנג?" הוא יורק בזלזול. נראה שהוא לא משעושע יותר או מתלוצץ. אני יוצא מהקיפאון שעליו נכנסתי ואני מחליט להגיב. "כמה פעמיים אפשר להגיד לך קוראים לי, לי!!" אני משחיז שיניים בעצבנות.