BElONG TO ME //Hebrew

37 |אחרי

- - - - - -

שנתיים אחרי

נ.מ לי

שנתיים שאני חיי כאדם חדש, טוב פחות או יותר. אני חיי עם זהות חדשה, בזכות אותה זהות והכישורים שלי הצלחתי להכנס לחברה מצליחה.

תוך שנה וחצי שם הצלחתי להכנס לתפקיד מפתח, עוזר סמנכ"ל. הרבה לא לוקחים אותי ברצינות כי אני בן 23, גיל מאוד צעיר לתפקיד כזה. תפקיד שדורש ממך אחריות בגודל סדר ענק. יש כאלו שאומרים שזה כמו לתת לתינוק כוס זכוכית, הוא יכול להרוס וגם לפצוע את עצמו. אבל למרות כול מה שאומרים תסתכלו איפה אני היום, צוחק בפנים של כול אלו שהיה להם טיפת ספק לגבי.

היום אני גר עם אלומה ודניאל, כשבאתי אליהן הן קיבלו אותי ללא שאלות מיותרות. אני שמח שהן בחיים שלי. אלומה נהפכה להיות כמו אמא בשבילי ודניאל כמו תמיד אחות קטנה וטיפשה, בדגש על הטיפשה כן?

דניאל עכשיו באוניברסיטה, אני גאה בה. אלומה מנהלת כבר חברה משלה ועושה שיתופי פעולה עם חברות ענק! גם בה אני גאה ועל הדרך שהיא עברה בשביל להגיע למקום הזה.

רק בשביל שלא תבינו לא נכון, אני לא התכוונתי לנצל אותן ולא היה לי אף לא טיפת כוונה לנצל אותן!! התוכנית שלי הייתה לגור אצלהן לכמה חודשיים עד שאני הסתדר ואז אעבור לגור בנפרד ולחיות את חיי אבל כמו שאתם יכולים לראות לא הכול הולך לפי התוכניות שלי.

אלומה אומרת שבמשפחה צריכים להיות מאוחדים ואיך אפשר להיות מאוחדים אם לא גרים ביחד? אבל אני יודע שזה שקר היא רוצה שאני אשאר אצלהן בשביל הריכולים שלנו, ואני נשאר שם בשביל האוכל. אז זה ניצחון לשני הצדדים, כול אחד מקבל את מה שהוא רוצה. 

בכול מקרה אני לא מנצל אותן, אני גם שם כסף על דברים לבית כמו מצרכים וניקיון! למרות שאלומה מתקשת שאני לא אבזבז את הכסף שלי על הדברים האלו אבל אני עדיין קונה ועוזר להן בכול מה שאפשר, אני לא רוצה להרגיש שאני מנצל אותן ואלומה הבינה את זה אז היא לא עוצרת בעדי למרות שהיא תמיד מזכירה לי שאני לא צריך או חייב לעשות זאת.

כשאני חושב על זה עכשיו זה שנתיים שאני לא עם רום, שנתיים שאני לא עם לואיס, שנתיים בלי רוי תודה לאל. שנתיים שאני בלי כול החרא הזה של אנשי הזאב.

לפתע אני מרגיש יד על כתפי. אני מעביר את מבטי אל אותו האיש. "מה אתה עושה כאן?" שואל אותי אותו אחד. "אה שלום אדוני." אני אומר כשאני מזדקף ובא לקום כשעומדת לצידי הדמות המוכרת. "אל תקום." הוא מבקש בגיחוך ומתיישב בכיסא הבר לידי. "שתי שוטים." הוא צועק אל הברמן כשהוא מרים את ידו כשהוא עושה את המספר שתיים.

"מה אתה עושה כאן אדוני?" אני שואל אותו. "אני לקוח קבוע כאן. לא ידעתי שגם אתה בא לכאן ילד..."  הוא מסביר לי כשהוא שם את ידו על כתפי שרחוקה ממנו מה שיוצר מין חיבוק הדדי שכזה.