BElONG TO ME //Hebrew

51 |סופש

- - - - - - -

אני עולה לרכב שאליו הובילו אותי, השומר שקרא לי יושב מקדימה ביחד עם הנהג ומרי יושבת לצידי במושב האחורי. יש גם עוד שתי מכוניות מקדמת הרכב שאני נמצא בו ועוד שתיים מאחורינו ובכול המכוניות האלו יש שומרים. "לי אני חושבת שקרה משהו רציני.." מרי לוחשת בחשש. "מה כבר יכול לקרות?" אני שואל, מתחיל מעט להילחץ. היא מנידה את ראשה מצד לצד בשלילה ומרימה את כתפיה כ-לא יודעת. אני מסתכל על מרי ונאנח. חצי מהשומרים נעלמו עם רוי ולאחר מכן פינו אותי מהמקום במהירות, כן רצף האירועים הזה לא מקרי בכלל. כן זה חשוד מידי.

רק שזה לא יהרוס לי את התוכנית.. אנחנו מגיעים לצימרים מהר יחסית. ברגע שאנחנו מגיעים אני ממהר לחדר, בתקווה שאוכל לדבר עם רוי ולהגיע איתו לפשרה לגבי ההישארות כאן או בכללי לגבי הטיולים שהובטחו בינינו, אני מקווה מאוד שלא קרה שום דבר רציני ככה שלא אצטרך לפתוח בכלל את נושא ההישארות כאן...

אני פותח את דלת הסוויטה במהירות. "רוי--!!.." אני מתחיל לאומר אבל אני נעצר, נעמד על סף הדלת. עיניי פעורות לרווחה, אני המום. רוי מתקדם לעברי עם זר פרחים צהובים גדול, זר של פרחי חמניה. מהכניסה עד למיטה יש כדים של פרחי חמניות עם כול מיני זרדים וסוגי פרחים קטנים. על המיטה מאחורי רוי יש מלא מתנות בשקיות ובקופסאות קטנות וגדולות.. מה?-- למה כול זה פתאום..? "אתה אוהב לאב?" רוי שואל נראה בטוח בעצמו. איך הוא יודע שהפרח האהוב עלי זה חמניות? אני מופתע ואני באמת מרגיש מובך במעמד הזה.. אני לא יודע מה להגיד.

כבר ציינתי בעבר שאני לא חובב פרחים גדול ואני גם לא מכיר יותר מידי סוגים אבל חמניות אני מכיר, וזה בין הפרחים הבודדים שאני אוהב. הוא מכניס את הזר בין ידיי ואני אוחז בו במעט הססנות. אני מסניף את הריח ונהנה ממנו. אני מרים את מבטי אל רוי שמסתכל אלי בשאלה כשחיוך של אושר מתוח על פניו. "אה כן.. אני אוהב את זה." אני עונה בקצרה מוסמק מעט מאחר ותפס אותי לא בפוקוס. הוא מחייך מאוזן לאוזן, נראה מרוצה מעצמו.

אני נאנח. לעזאזל כבר חשבתי שקרה משהו רציני.. אני מרים את מבטי שוב אל של רוי ונראה שרוי מודאג. "הכול בסדר לאנג?" רוי שואל כשהוא מניח את ידו סביב כתפיי, כ-מן חיבוק כזה, מקרב אותי אליו. אני מכחכך בגרוני מעט. "אה לא אני בסדר, פשוט.." אני אומר ונאנח. "פשוט מה?" הוא שואל, בוחן אותי. "זה פשוט שהלכת באמצע ואחר כך מיהרו להחזיר אותי אז כבר חשבתי שקרה משהו.." אני אומר וככול שאני אומר יותר ככה קולי דועך יותר. אני מתבייש.

לפתע הבעתו הרגועה משנה את פניה לאחת משועשעת. הוא מחייך חיוך רחב ומעט צדדי כשעיניו מתכווצות מעט. הוא מקרב אותי אליו אף יותר, מפתיע אותי כשאני מרגיש את נשימותו על אוזני. "יכול להיות שדאגת לי?" הוא שואל בהתגרות ואז מתרחק לאט ובטוח מאוזני, כנראה בשביל לראות את התגובה שלי. אני מופתע מעט, לעזאזל עם ההתגרויות האלו. אני מסיט את מבטי הצידה, מרגיש את פני מתחממות ואת הלב שלי פועם במהירות. "זה לא זה.. פשו-ט.. פשוט.." אני מנסה להשלים את המשפט אבל משום מה אני לא מצליח אבל אז רוי קוטע את כול התהליך בכך שהוא אוחז בסנטרי קלות, מרים את פני מעלה, גורם לי להסתכל עליו.