BElONG TO ME //Hebrew

17 |ביני לבינך

- - - - - - - - 

נ.מ לואיס

זה היום השני שאני לא מצליח לתפוס את לי...

אני ניסיתי הכול, באתי לבית שלו אבל לא נותנים לי להיכנס כאילו שכחו מי אני וגם כשאני מבקש תשובות אני נשאר ללא מענה... זה כזה מוזר, לי הוא לא בן אדם שבורח מדברים, הוא לא כזה הוא... ה-הוא לא יעשה דבר כזה במיוחד אחרי מה שקרה באותו היום... פאק בהתחלה הבנתי את הריחוק, לא עונה להודעות בכלל, לא מגיע לאוניברסיטה, אבל זה כבר מוגזם. אני כבר יודע מלפני הרבה זמן ש-לי רוצה אותי אז עכשיו אחרי כול השנים האלו אני סוף סוף מקבל את הרגשות שלו ומתחיל לפתח אליו רגשות.. אבל פתאום זה לא מתאים לו? לא זה לא נראה לי הגיוני אין מצב ש-לי יעשה לי דבר כזה, הוא לא יעשה את זה לנו.

יש פה משהו מסריח זה כאילו לי לא נמצא כאן.... הוא לא מופיע בכלל באוניברסיטה ואם כבר מדברים מאז ש-לי הפסיק להופיע גם רום אתחיל להתנהג מוזר, שאלתי אותו אתמול לגבי לי ולמה הוא לא עונה אבל הוא לא ענה לי הוא פשוט המשיך ללכת, התעלם ממני לגמרי. אני לא יכול לוודא במדויק מה קורה כאן, אבל קורה כאן משהו מסריח ובזה אני בטוח. רום מתנהג מוזר ולי נעלם... 

עלה רעיון בראשי, אני יורד למטה אל הקומת הקרקע. "אדוני אתה צריך?--" אני שומע את זה מאחת העוזרות, אבל לא מתייחס וממשיך להתקדם אל כיוון המכונית שלי שבחוץ. "אדוני לאן אתה הולך?" מנהלת משק הבית שואלת אותי אבל אני גם ממנה אני בוחר להתעלם. "לאן תרצה ללכת אדוני?" הנהג שואל אותי. "אני צריך את המפתחות." אני אומר ברצינות. "אדוני אם יורשה לי לשאול--" אני קוטע אותו "אל תישאל." אני אומר והוא מעביר לי את המפתחות ויצא. אני נכנס לרכב ויוצא מהשער אל הכביש.

- - - - - - 

 אני עוצר את הרכב ליד השער של הביניין החברה של אימי. "אדוני מה אתה עושה כאן?" כמובן שכול העובדים יודעים מי אני... אני נאנח וזורק לעברו את הפתח. "תשמור עליה טוב אה?" לא מחכה לתגובה ממנו ואני נכנס לביניין וכול העובדים קדים לעברי קידה קטנה מתוך כבוד, אמא שלי היא בן אדם קשוח אבל לא ציפית למשטר כזה עם העובדים שלה.

אני עולה לקומה של המשרד של אימי במעלית וכשאני מגיע לקומה שלה מופיע לעברי העוזר שלה שתמיד מסתובב סביבה כמו קוץ בתחת. "אדוני למה אתה זקוק?" הוא שואל בקור, נשמע ממש כמו רובוט. "לא עניינך..." אני אומר באדישות מתקדם ואז הוא עומד בדרכי. לעזאזל איתו. "אדוני, הבוס לא יכולה להיפגש איתך." הוא אומר בקשיחות. "מה הסיבה הפעם?" אני שואל בסקרנות למרות שכבר עולות כמה אופציות... "היא בפגישה חשובה." הוא מסביר ואני רק נאנח ומבטי לא ייאמן, עוד תירוץ לפחות שתשקיע יותר ותיצור תירוצים יותר משכנעים שלפחות אני אוכל לצחוק....

"אדוני למה אתה זקוק?" הוא חוזר על השאלה, טוב אני מבין שזה כבר לא משנה גם מימלא אני לא צריך את התיווך שלה בזה, גם הוא יכול להיות בסדר... "אני זקוק לבלש טוב מהצוות של 'הבוס'." אני אומר בזלזול ובאדישות. "אפשר לשאול מה הסיבה?" אני מצקצק בלשוני.. כמעט ומגחך. הוא חושב שהוא אמא שלי או משהו?? "יש לך אף מאוד מרשים מר..?" אני קורא מתג השם שלו ואז חוזר להסתכל עליו, "מר. טוויט." אני אומר לעברו עם חיוך חושף שיניים ואלגנטי. הוא מסתכל אלי במבט שואל וגבה מורמת. אני מניח את ידי על אחת מכתפיו ומרכין לעברו מעט. "אני מבין שקשה לך לשמור על אף ארוך שלך לעצמך, אבל אני אשמח לראות מאמץ." אני אומר תופח על כתפו לאחר מכן מוריד. נראה שעשן מתחיל לצאת מאוזניו. הוא נאנח בכבדות ומנקה את האזור שבו ידי נגעה בו, אני מגלגל עיניים למראה זה.