BElONG TO ME //Hebrew

2 |דניאל

- - - - -

"אני הולך." אני אומר בלחש ומקווה שהוא אפילו לא ישים לב שהלכתי "לי אתה לא רוצה לאכול?" והינה התמזל מזלי וכמובן שהכול הלך נגדי "לא אני לא רוצה לאכול אבא. אני הולך." אני אומר באדישות כי גם מימלא הוא ריתק אותי, ורק בשביל הפרוטוקול אני בן 21 כיאלו- רציני? "לי שב, יש דבר שברצוני לאומר לך, אז אנא ממך שב." הוא אומר בהחלטיות נחרצת.

איזה מעצבן.. נשמע מה יש לזקן להגיד.

אני יורד את שאר המדרגות שנותרו לי ונעצר לידו כשההפרש בינינו הוא בערך 4 צעדים. אני מרים לעברו גבה, בתור סימן שיתחיל לדבר. רק שיגיד את מה שהוא רוצה ואני מתחפף מכאן. אני חורק שיניים.

מימלא אני לא רוצה לראות אותו "תשב" הוא אומר בטון החסר רגשות שלו שאיפיין את דמותו. אני יושב על הכיסא שלצידו כשאני מגלגל עיניים יודע שזה לא יעזור להתווכח. "טורבלסון" הוא אומר בקול וכנראה שטורבלסון יודע על מה מדובר, "כן אדוני" טורבלסון אומר כשראשו מורכן לריצפה. אני מרחם על טורבלסון הוא כבר משרת את אבא שלי כבר מעל-20 שנה באמת שאני מרחם עליו. "הינה אדוני" טורבלסון מגיע לעברנו כשהוא אוחז במגש ועל המגש... מעטפה,
מעטפה?

טורבלסון מגיש לעברנו את המגש, עכשיו אני רואה יותר ברור את המעטפה האדומה. למעטפה היה מחובר סרט מוזהב... איזה שחצני זה אלוהים, יש את זה ביותר דרמתי?

אחרי שאני מעיף מבט ממושך על המעטפה אני מוצא את המעטפה מסקרנת מעט ורק אז אני מחזיר את מבטי חזרה אל אבי. "מה זאת המעטפה הזו?" אני שואל כשגבתי מורמת. "תפתח ותראה בעצמך." אהההה נו באמת. מהטעם בכול זה? שפשוט יגיע לעניין. אני חוטף את המעטפה מהמגש וכשאני מחזיק בה בידי.

אני מתחיל לפתוח אותה. המעטפה עצמה הייתה גם מכתב המכתב עצמו היה מעוצב ברמה אחרת לגמרי אם חשבתי שהמעטפה שחצנית אז המכתב היה הרבה יותר.

הוצאתי את המכתב ובמכתב היה רשום כול מיני דברים אבל אני רק התייחסתי לכותרת שבה היה רשום ; "אנו מזמינים אתכם לנשף יום הולדת 24 של רוי" בגיל כזה עדיין חוגגים ימיי הולדת?

אני מגחך לעצמי.

"נו ומה אתה רוצה שאני אעשה עם זה?" אני שואל בחוסר עניין כשאני מראה לו את המעטפה. מה אכפת לי מעוד הזמנה של איזה פוץ מפונק."לי אל תאומר דברים שכאלו! ובכול מקרה אתה בא ביחד איתי לאירוע." הוא אומר באדישות, כמובן מאליו. "רגע מה?!" עיניי נפתחות לרווחה. "מי אמר בדיוק שאני בא איתך?" אני אומר בארסיות. "לי זאת לא הייתה שאלה. אתה בא איתי ופה נגמר הדיון." הוא אומר בחוסר הרגישות שלו. "ומי אתה שתכריח אותי?" אני משיב לו בקור.

"אני אביך אתה חייב לציית למה שאני אומר לך." הוא משיב בגישה הקרה שלו. אני שונא שהוא צודק ומה שאני יותר שונא זה, זה שהוא אבא שלי. "ונגיד אם ואני בא במה זה יועיל לי?" אני שואל בכעס כשאני מנסה לחקות את סגנון הדיבור שלו.