BElONG TO ME //Hebrew

40 |עוד פעם

- - - - -

הוא עומד מולי, שותק. הוא אדיש לגמרי, הוא לא נראה מתוח, עייף או נמרץ, הוא כלום חוץ מאדיש, הוא משדר רק אי אכפתיות, חוץ מזה אני לא מצליח לראות כלום מתחת ל'מסכה' האדישה הכבדה שהוא עונד.

הבעתי נעשת מעט מבולבלת ומהורהרת אבל אני לא נותן לזה להשפיע עלי יותר מידי. הוא באדישות מוציא את החגורה שלו ממכנסיו, הוא עושה את זה באיטיות ובאדישות. הוא עושה את כול זה כשהוא לא מוריד את מבטו מפני, מחפש אחר משהו אבל הוא לא ימצא תשובות, התשובות לא יגיעו דרך פני, הבעתי או עיניי, באף אחד מהם.

הוא תופס את שתי ידיי בנונשלנטיות גמורה. לפני שאני מספיק להגיב הוא כולא את ידי כשהוא קושר אותם על החוגרה.

מה!-?

"מה אתה חושב שאתה--" אני מתחיל לאומר אבל לפני שאני מספיק לסיים את המשפט כמו שצריך הוא תפס בידיי ומושך אותי כך שאני מועד מעט. הוא מושך אותי ולבסוף זורק אותי באגרסיביות על המיטה. אני מתרומם ברגע שאני נשכב על המיטה אבל אז נשכב בחזרה כשהוא עולה מעלי כ-סוג של מכריח אותי להישכב בחזרה.

הוא לוקח את ידיי האזוקות ומרתק אותם מעל ראשי, אני מנסה לאבק ולהשתחרר מאחיזה אבל אני לא מצליח. הוא בין רגליי כך שגם הרגליים שלי לא שימושיות עכשיו, אני לא מצליח להרחיק אותו או לפגוע בו, לעזאזל זה כל כך מתסכל.

הוא עדיין אדיש, הבעתו קרה ואדישה, התנהגותו ומעשיו עצלים ואדישים, כאילו הוא בכלל לא משקיע כוח או מאמץ. הוא משחרר למאית שנייה את ידו שאוחזת בידיי ומרים בעזרת שתי ידיו את חולצתי ממני ולאחר מכן מחזיר את ידו אל ידיי ומרתק אתם מעל ראשי, שוב. עכשיו חולצתי מורמת עד איפה שכפות ידיי, מכיוון שהן קשורות אי אפשר לעביר את החולצה דרכן.

הבעתי קשה וזעופה כשאני מנסה לאבק בו אבל אני עדיין נכשל, אני נלחם לשווא. הוא רוכן אל צווארי. הוא נושך ומשאיר סימנים על כול עובר צווארי ומשם אל המשך גופי. לעזאזל הוא עושה הכול באכזריות. כשהוא עושה את כול זה הוא עושה את זה בלי רחמים, הוא לא מנסה לעשות 'משחק מקדים' הוא פשוט עושה את זה באכזריות ובאדישות כשהוא קורע את עורי בצורה מייסרת כזאת עם שיניו ושפתיו.

במהלך שהוא עושה את זה אני משתיק יבבות ואנקות. אני לא אשבר. אני לא אשבר.

הוא רוצה לשמוע אותי צורח ומתחננן שהוא יפסיק, הוא רוצה לראות אותי מתייסר נגד עיניו כשאני זועק לעזרה, הוא רוצה לראות אותי סובל, כאוב, אני לא אתן לו את זה. אני לא אתן לו את העונג.

עיניי מכווצות בכאב. אני יכול לחוש בדם שעולה על שפתי בגלל הניסיונות להחניק צרחות ואנקות כשאני מנסה לרסן את עצמי. אני לא אשבר מולו. אני לא.

הוא עוצר. אני פוקח את עיניי והדבר הראשון שנגלה לפני זה עיניו של רוי שנוקבות בי מבט אדיש וקר... וכועס??