חיובית

chapter 42

Meet me in the pale moonlight- lana del rey

מתקרבים לסוף!!
מטרה - 300 הצבעות ואעלה עוד פרק

נקודת מבט אופיר

"תעשי את זה כבר!" רות מפצירה בי, אבל אני פשוט קצת המומה. לא יכול להיות שאני בהריון עכשיו, לא יכול להיות. אני בדיוק מסיימת את הלימודים שלי, ואני רוצה לעשות עוד כל כך הרבה דברים. לעבוד במסעדות הכי נחשקות, להסתובב בעולם ולגלות עוד, אני רק בת 23. זה פשוט לא מתאים עכשיו. ואיליי.. אני לא יודעת איך הוא יגיב. 

קולה של רות קוטע את הסערה שמתחוללת בראשי "אופיר, קחי את המקל ותשתיני עליו, תלחצי אחרי זה." היא דוחפת את המקל לידי. "רות, אני מפחדת." אני מודה בלחש, אני לא יודעת מה יקרה עכשיו, אם זה נכון. "מאמי שלי.. יהיה בסדר, ואם את בהריון את תיקחי את הזמן ותחליטי מה לעשות, אבל קודם בואי נבדוק את זה. אני כאן איתך." היא מחבקת אותי ואני מנסה להתאפס על עצמי. זה לא סוף העולם. זה לא דבר רע בהכרח.

אני מבצעת את הבדיקה ומחכה, וזה הכי נורא. הלחץ מורט עצבים. "אני לא מבינה איך לא שמתי לב שכבר חודשיים לא קיבלתי.. אלוהים." אני נזרקת על המיטה ורות מתיישבת לידי. "יהיה בסדר, נכון? מה שקורה קורה לטובה?" היא שואלת בחיוך ומזכירה לי את מה שאני תמיד אומרת לה כשדברים לא מסתדרים. "נכון." אני מסכימה בחיוך רפה. הכל יהיה בסדר. למעשה, אמא שלי התמודדה עם אותו הדבר בדיוק, הרי אני לא הייתי מתוכננת. והנה, החיים שלי הסתדרו מעולה, יש לי משפחה וחברים אוהבים. ואמא שלי הגשימה את עצמה וזה לא עצר אותה מלעשות כלום. אני יכולה לעשות את זה. 

"יאללה עברו חמש דקות." רות בודקת את השעה ומקימה אותי אל הבדיקה שנחה על הכיור. "רות, מזה שני פסים?" אני שואלת בקול רועד, למרות שאני חושבת שאני יודעת את התשובה.  רות מחייכת אליי אחרי שהיא בודקת את ההוראות שעל הקופסה. "מזל טוב אמא." 

*

אני יוצאת מהמקלחת ומתעטפת בחלוק, מברישה את שיערי וקולעת אותו לצמה. אני בהריון. תינוק גדל לי בבטן. ואני לגמרי יכולה לעשות את זה. יהיה לו את המשפחה הכי טובה בעולם, ומיליון דודים שיפנקו אותו. רות כבר שלחה רשימת שמות פוטנציאלים לבנים ולבנות. אני אהיה האמא הכי טובה שאני יכולה להיות ויהיה לו את האבא הכי מדהים בעולם.

 אני שומעת את דלת הבית נפתחת וצעדים מתקדמים אליי לחדר, ואיליי נגלה לפני. "היי." אני ממלמלת והוא מתקדם אליי ונושק ברכות לשפתיי. אנחנו נשכבים על המיטה, והוא מושך אותי אל חזהו. "היה עמוס היום? לא ענית לי לפלאפון." הוא אומר בזמן שמלטף את שיערי באיטיות. "לא הלכתי בסוף לעבודה." אני מגלה לו, "אז מה יש? את לא מרגישה טוב?" הוא שואל מבולבל ואני מתרוממת מהשכיבה, בכדי שנוכל להסתכל זה על זה. "אני צריכה לספר  לך משהו.." אני ממלמלת ומשחקת באצבעות ידיי. "מה?" הוא שואל ומפריד את הקשר שנוצר בין ידיי. "אתה זוכר את הפעם ההיא שעשינו את זה בחנייה?" לחיי מסמיקות והוא מגחך משועשע, "כן אני זוכר." הוא מלטף את לחי החמה. "אז אני חושבת ששכחנו קונדום." אני מחכה שהוא יבין, וברגע שזה קורה הבעת פניו משתנה. "מ-מה אומרת לי פה בעצם?" הוא שואל מעט מבוהל, "אני בהריון איליי." "הריון?" הוא ממלמל. "כן איליי אני בהריון, יהיה לנו תינוק." אני מאוד ברורה הפעם והעצבים מתחילים לטפס. "נו תגיד משהו!" אני תופסת בידו, אבל הוא לפתע קם ונראה מבולבל. "אני צריך ללכת." הוא אומר ויוצא מהחדר במהירות. "איליי!" אני קוראת אבל דלת הכניסה כבר נטרקת.