חיובית

chapter 10

bitter love - pia mia

"אתה למטה?" שאלתי כשסהר התקשר. הוא השיב בכן והשיחה הסתיימה בכך שאני יורדת. משחק הכדורסל של רפאל, אחיו של סהר, עמד להתחיל וסהר חיכה לי בכדי לקחת אותי אל בית הספר של רפאל, שם יתקיים המשחק.

אספתי את שיערי לחצי קוקו ויישרתי את הטוניקה הלבנה בעלת הכיתוב הכסוף והשסע שלבשתי. מתחת לטוניקה לבשתי גם שורט ג'ינס קצר ופשוט, ונעלתי את נעליי הבלנסטון שלי שבהם התאהבתי רק לאחרונה. צריך זמן בשביל להתרגל אליהן.

כרגיל, לקחתי את תיקי המבולגן והבטחתי לעצמי שהיום אסדר אותו. השפרצתי על עצמי מעט בושם ויצאתי מן הדירה.

כשהגעתי אל כניסת הבניין, סהר חיכה עם קסדה על ראשו ועוד אחת בידו בשבילי, כשהוא ישוב על האופנוע.

התקדמתי אליו בזמן שהוא מבחין בי ושורק. "מי זאת היפיפייה הזאת?" "זאת אני, בר רפאלי." אמרתי בציניות והוא עטף את מותניי ונשק ללחי. "לא, את יותר יפה." הביט בי וקרץ לי. התיישבתי מאחורי סהר ועטפתי את מותניו בחוזקה, לאחר שהקסדה כבר הייתה על ראשי סהר התחיל בנסיעה.

לאחר כמה דקות הגענו, סהר קשר את האופנוע אל גדר בית הספר ונכנסנו אל אולם הספורט בו התקיים משחק הכדורסל של רפאל. המקום לא היה עמוס במיוחד, אבל כן היו לא מעט הורים ואנשים שבאו לראות ולעודד את הכדורסלנים הקטנים.

"בואי." סהר לקח את ידי והוביל אותי אחריו בין האנשים אל משפחתו. "כפרה עליכם, טוב שבאתם." אמרה אמא של סהר, דליה. היא חיבקה אותנו ונישקה ללחינו, תמיד אהבתי אותה. אביו של סהר, חיים, טפח על כתפיו של סהר וחייך אלי חיוך חם. נויה, אחותו הגדולה של סהר חייכה אל חיוך חם גם היא.

התיישבנו אני וסהר על יד משפחתו על הכיסאות ואני חיפשתי בעיניי את רפאל הקטן. הוא עמד בקצה אולם הספורט יחד עם קבוצתו כשהמאמן שלהם מתדרך אותם.

"משפחות יקרות, נא לתפוס מקומות. אנחנו מעוניינים להתחיל." קול נשמע במיקרופון וכולם התחילו להתיישב. את הקסדה הנחתי מתחת לכיסאי וכך עשה גם סהר.

"הקבוצה המקומית שלנו, קבוצת הצעירים של "עוצמה", קבלו אותם!" חזר האדם עם המיקרופון ומיד אחר כך נשמעו מחיאות כפיים וקולות עידוד. רפאל עמד באמצע שורת הילדים, כשכולם מריעים להם ומצלמים אותם. "קדימה רפאל!" קראתי בקול ומחאתי כפיים. הוא הבזיק לעברי חיוך קטן ומבויש ונופף אליי בידו הקטנה.

סהר הבזיק לעברי מבט משועשע ואני נעצתי בצלעותיו את מרפקי, אך לא בחוזקה.

הקריין או האיש עם המיקרופון, שלא ידעתי לשים את האצבע על תפקידו, המשיך והציג את הקבוצה השנייה. המשחק התחיל ואיתו גם ההתלהבות.

"וואווו! רפאל!" קראתי בקול ונעמדתי על כיסאי כשקלע את הכדור אל הסל. משפחתו של רפאל נעמדה גם היא וסהר ששמח כמובן, זעף מעט באותה העת שלא זכה לצלם את הרגע.