חיובית

chapter 2

קריאה מהנה!

flawless - the neighbourhood

צילצול השעון המעורר העיר אותי והקפיץ אותי על רגליי. כל בוקר מחדש, השעון המעורר מבהיל אותי ואני קמה מיד לכבות אותו. ככה שאת היום שלי אני מתחילה בדפיקות לב מואצות.

לאחר שנרגעתי קצת, אחזתי בשמיכה איתה ישנתי ופרסתי אותה מחדש על מיטתי. התריסים הפתוחים למחצה האירו במעט את החדר ואני תרתי אחרי המחברת שלי. הייתה לי מחברת ורודה ובהירה ועליה כיתוב בזהב "smile". 

היא הייתה מחברת המוטיבציה שלי, כך קראתי לה. היו בה משפטים וציטוטים אופטימים שנתנו איזושהי תמיכה להמשיך ולחייך כל בוקר מחדש. ונכון שיש הרבה שיגידו שזה מטופש אבל זה מה שעשה לי טוב. רב האנשים לא אוהבים את הבוקר, גם אני הייתי אחת מאלה פעם, אבל שיניתי את זה עם הזמן ובעזרת המחברת שלי זה כבר לא כל כך נורא כמו פעם.

"פסימיסט רואה קושי בהזדמנות, אופטימיסט רואה את ההזדמנות בקושי."

-וינסטון צ'רצ'יל.

זה היה המשפט שלי להיום. ולאחר שחזרתי עליו כמה פעמים החזרתי את המחברת למקומה והלכתי אל חדר המקלחת בכדי להתארגן.

עשיתי מקלחת בוקר מהירה כהרגלי לאחר שצחצחתי את שיניי. לבשתי חזרה את בגדיי מהלילה וחזרתי אל חדרי. פשטתי את הבגדים פעם נוספת ובמקומם לבשתי ,תחתונים פשוטים בצבע טורקיז ואוברול ג'ינס קצר יחד עם חולצה לבנה שעליה הדפס פסים שחורים ודקים.

נעלתי נעליי בובה לבנות ואת שיערי אספתי לגולגול מרושל אך בטוב טעם. את עיניי הכחולות הבלטתי בעזרת עיפרון שחור איתו תחמתי את עיניי, ואת שפתיי משחתי בגוון אפרסקי.

עמדתי אל מול המראה והתוצאה סיפקה אותי, אך שוב התאכזבתי מעט למראה גובהי הנמוך. הייתי מטר חמישים ושלוש ונראיתי כמו ילדה קטנה. בגלל גובהי הרבה נהגו לחשוב שאני קטנה בהרבה מגילי, לא תמיד ידעתי אם לקחת את זה כמחמאה או לא, אבל החברות שלי פשוט טענו שיש לי בייבי פייס.

לקחתי תיק גב קטן מארוני, ויצאתי אל המטבח. מילאתי בקבוק מים והכנסתי אותו אל תיק, יחד עם חטיף אנרגיה קטן שזרקתי בנוסף. "בוקר טוב.." אמרה רוני ופיהקה. שיערה עדיין היה מבולגן מהשינה ועל גופה עדיין נשארו הבגדים מהלילה.

"בוקר טוב גברת אמסלם, אני עפתי." אמרתי ונשקתי ללחיה. חטפתי את התיק מן הכיסא ואת המפתחות והפלאפון שלי מן השולחן והנחתי אותם בכיסי, הוצאתי את מגש הקאפקייקס שהכנתי מן המקרר ויצאתי מן הדירה.

המעלית כבר הייתה בקומה כך שלא בזבזתי זמן מיותר ולאחר דקה הגעתי לקומת הכניסה.

המשכתי אל קצה הרחוב בכדי להגיע אל המקום בו החניתי את הרכב שלי. כשהגעתי, נכנסתי אל האוטו הקטן והצנוע שלי ולפני שהתחלתי לנסוע הפעלתי לי שירים, כי זה תמיד נחמד.