אז עבר קצת זמן מאז שהעלתי, היו לי כמה דברים שמנעו ממני לכתוב אבל עכשיו אני מקווה לחזור לעצמי.
מקווה שתאהבו ❤
Wrabel - We Could Be Beautiful
נקודת מבט אופיר
"אז זה השיעור האחרון שלנו לפני שתתחילו את ההתמחות שלכם!" אמרה שירלי, המורה שלי. אני כל כך מתרגשת, להתחיל לבשל במסעדה ולחוות את הכל מבפנים.
"כל אחד ישלוף פתק מתוך הכובע וזו תהיה המסעדה בה הוא יתחיל, אחרי כמה חודשים תעברו למסעדה אחרת." אמרה והתחיל להתהלך בין כולנו.
הכובע הגיע אליי ושלפתי ממנו את הפתק, "יפו-תל אביב" היה כתוב. אני בטוחה שבאותה השניה זרחתי, אין מאושרת ממני, לעבוד במסעדה של חיים כהן ומי יודע, אולי יצא לי לעבוד אפילו יחד איתו.
חזרתי הביתה באנרגיות מטורפות, כולי הייתי על קוצים, רק מחכה לחגוג ולמצות את השמחה את תומה. באמת שבזמן האחרון אני מרגישה ממש נפלא, יותר מבדרך כלל. כאילו שהכל מתחיל להסתדר ואני מוצאת את הדרך שלי לאט לאט, והיא כבר ממש יציבה ואיתנה.
אני עולה במעלית אל הדירה, והפעם אני אפילו לא מייחסת חשיבות לשכן הזעפן שלי שלא מחזיר לי שלום. אני ממש רוצה לצאת לעשות משהו, אז לפני הכל אני מיידעת את אמא שלי וכמצופה, היא שמחה בדיוק כמוני, אבל קצת יותר מעודנת ומתונה.
סוף השבוע קרב ואני רוצה להספיק כמה שיותר דברים עד שיגיע. סבתא שלי, מרים, הזמינה אותי אליה לשישי שבת. אותי ואת אמא שלי. כל שאר המשפחה באים אליה לעשות קידוש וארוחת שישי, הרבה זמן שלא עשיתי אחת כזו. והרבה זמן שגם לא נפגשתי עם המשפחה המורחבת שלי, אני מתגעגעת לכולם, במיוחד לצור הקטן.
אני מרגישה מלאת מרץ, אז אני מנקה את הבית רק בכדי לפרוק קצת. אני שוטפת את הרצפה, מסדרת את המטבח ואת הכלים, מחליפה מצעים ומנקה אבק שהצטבר בכל מיני פינות.
אחרי כמעט שעתיים שבהן גם הספקתי להתקלח, אני בודקת התראות מהפלאפון. איליי שלח לי הודעה, רות שיתפה איתי פוסט באינסטגרם וסהר החליט שמשעמם לו אז הוא פשוט שלח לי יותר מחמש תמונות שלו עושה פרצופים.
החזרתי לסהר כמה משלי, כתבתי בחזרה לרות ואת ההודעה של איליי פתחתי אחרונה, ככה שאני פנויה לגמרי אליו.
ההודעה הייתה מלפני כמעט חצי שעה. הוא שאל אם מתאים לי להיפגש היום וכמובן שאני מיד הסכמתי.
הוא קרא את ההודעה שלי דקה אחרי, ואז קיבלתי ממנו שיחת פלאפון.
"היי מה קורה?" שאלתי בקול נרגש. "בסדר מה איתך?" סיים בפיהוק. "מה אתה עייף?"
"אני תמיד עייף." קולות רקע נשמעו. "איפה אתה?" שאלתי ונשכבתי על הספה בסלון הפוכה, כשרגליי נחות על המשענת וראשי מופנה אל הרצפה.
YOU ARE READING
חיובית
Teen Fiction"איך את תמיד כל כך חיובית?" "אני מניחה שאני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי להיכנע לדיכאון. הייתי שם פעם, זה לא כל כך נחמד." אופיר היא בחורה חייכנית ושמחה, היא מוכרת בחיוך השובה שלה ובשמחת החיים. איליי הוא השכן החדש שלה, אדיש וקשוח וגדול ממנה בשלוש שנים...
