תפציצו בהצבעות ובתגובות, כי מכאן מתחילה הדרמה
משינה - הכוכבים דולקים על אש קטנה
"תתרחקי ממני, לכי מכאן!" הוא צעק ומשך את שיערו, ידיו על ראשו שבין רגליו.
"לא, איליי תקשיב לי רג-" "עופי מפה פשוט עופי!" ניסיתי להרגיע אותו, לנחם. אבל הוא פשוט צרח בשיגעון ואני, ברחתי בוכה.
*
"אני נשבעת, רוני. אני לא יודעת מה עובר עליו, הוא פשוט צרח עליי כמו מטורף." אני ורוני ישבנו על מיטתי, כשטישו מפוזר מסביבנו.
"אולי קרה לו משהו." אמרה בזמן שליטפה את ראשי. "ברור שקרה משהו, אבל זה היה ממש קיצוני. אם היית שם היית מבינה."
"אני לא יודעת מה לומר לך. תשחררי ממנו קצת, אם הוא ביקש להיות לבד אז תני לו את הזמן הזה." אמרה רוני והקימה אותי מהמיטה. "קדימה לכי להתקלח, תתרענני קצת."
עכשיו הטירוף של איליי הדביק אותי. לא עזבתי את הפלאפון לרגע, בתקווה שיתקשר. בדמיוני הרצתי תרחישים בהם ידפוק על דלת ויתנצל, יגיד שלא התכוון לצעוק עליי ככה. שיגיד לי מה קרה לו ואיך אוכל לעזור, איך אוכל לגרום לו להרגיש יותר טוב.
אבל השעות עברו, והחושך כבר הגיע ואת היום הפנוי שלי בזבזתי בבכי ותחושות רעות. במקום מסוים קצת פחדתי, פחדתי להיתקל באיליי במקרה, אפילו במדרגות, ולגלות שהוא לא רוצה לדבר איתי או שיתעלם ממני.
היום שלי הסתיים על הספה בסלון, עם חצי טבלת שוקולד גמורה.
----------
קמתי רעננה, במפתיע. כאילו שהשינה מילאה אותי באנרגיות חדשות. החלטתי שלא לבזבז זמן ולנצל את היום. לא אשקר שעדיין ציפיתי לשיחה מאיליי.
קבעתי לצאת עם סהר לארוחת בוקר, ולאחר מכן אצטרף לרות אל שיעור ניסיון בסטודיו אליו היא רשומה כבר כמה חודשים. אני צריכה למלא את הזמן הפנוי שלי וספורט לא יזיק לבטטה כמוני. מה גם שרות לא מפסיקה לחפור לי על זה ועל איך שהיא התחטבה, כאילו שהיא באמת צריכה.
"קדימה בנות! לא נחים כאן." ורוניקה המדריכה צעקה על מנת להחדיר בנו מוטיבציה. אני ורות היינו בתחנת הלאנצ'ים, וכמובן שזה היה נורא. רות לא הנידה עפעף וירדה עד הסוף, אפילו לא נראה שהיה לה קשה וזה עוד עם משקולת בידה.
אני לעומתה, התקשיתי. התנדנדתי במקומי והשרירים החלשים שלי לא עמדו ביותר מדי. אבל יחסית לזה שאני לא עושה ספורט כמעט בכלל, הייתי די בסדר.
"כל הכבוד, היית טובה." אמרה רות וטפחה על גבי בזמן שלגמתי מן בקבוק המים שלי, נחנקתי מעט אבל רות פשוט גילגלה את עיניה.
אני חייבת מקלחת.
שום הודעה מאיליי עוד לא הגיעה, לא שיחה ואני כבר לא הייתי מוכנה לחכות. שלחתי לו הודעה ושאלתי לשלומו, נכנסתי למקלחת ולמרות שלא אהבתי כל כך מים חמים, רות אמרה שזה יעזור לשרירים שלי לא להיתפס.
YOU ARE READING
חיובית
Teen Fiction"איך את תמיד כל כך חיובית?" "אני מניחה שאני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי להיכנע לדיכאון. הייתי שם פעם, זה לא כל כך נחמד." אופיר היא בחורה חייכנית ושמחה, היא מוכרת בחיוך השובה שלה ובשמחת החיים. איליי הוא השכן החדש שלה, אדיש וקשוח וגדול ממנה בשלוש שנים...
