חיובית

chapter 3

קריאה מהנה! 

Harry Styles - Carolina

"היי, אתם רוצים להזמין?" שאלתי עם רמז לחיוך על שפתיי. האישה המבוגרת שניחשתי שהייתה הסבתא של הילד הקטן שישב איתה, הקריאה לי את ההזמנה שלהם מן התפריט ואני רשמתי אותה בפנקס שלי.

הגעתי אל המטבח ונתתי לטבח את ההזמנה. השעה הייתה שעת צהריים מוקדמת ואני החלפתי את רוני במשמרת כתמורה על כך שהחליפה אותי בפעם הקודמת.

הייתי בסופה של המשמרת, וייחלתי לרגע בו אפשוט את הסינר ממני. המסעדה לא הייתה בתפוסה מלאה אבל לפחות ממחציתה כן, ואחרי לילה בו אני ורוני ריכלנו עד השעה שתיים בלילה יחד עם גלידת בן אנד ג'ריז הייתי זקוקה לשעות שינה.

בלילה רוני סיפרה לי שהשכנים החדשים הם שני צעירים לוהטים שאני חייבת לפגוש. בתוכי התעוררה המחשבה שאחד מהם הוא זה שנתקלתי בו בסופר ובמעלית. אני פשוט קלמזי.

"אחד לי ואחד לך!" אמרה רוני בהתלהבות. רציתי לקוות שזה יקרה, אבל זה פשוט מופרח מידי בשביל להיות אמיתי. אבל אולי זה יקרה, הלוואי.

כשנכנסתי למיטתי, דמותו של הגבר עלתה במוחי. הוא היה גבוה וחסון, עיניו היו חומות וריסיו היו ארוכים ושחורים ולא משנה איזו מסקרה הייתי שמה לא הייתי מגיעה לתוצאה כזאת. פניו היו מעוטרות בזיפים לאורך קו הלסת המודגש שלו. שיערו החום הבריק אל מול התאורה ונראה כל כך רך ונעים, ובי התעורר החשק להעביר את ידי בו.

נשכתי את שפתיי בחצי חיוך וקיוויתי שאוכל לישון ואולי לחלום עליו איזה חלום, כדי שאתעורר עם חיוך על הפנים. לא רציתי ואני עדיין לא רוצה להפוך לאיזו אובססיבית שרק מחכה לראות את השכן שלה, אבל במקום מסוים פשוט השתוקקתי לזה.

"אופיר את משוחררת." אמר לי מנהל המשמרת תמיר וקרץ לי. הורדתי את סינרי והנחתי אותו בחדר העובדים. לקחתי את התיק ומיהרתי אל הדירה.

משאית הובלות חנתה ליד הבניין וממנה מספר גברים הוציאו ארגזים למיניהם ונעלמו אל תוך הבניין. שניים מהם לבושים בסרבלים כחולים עם הלוגו שהופיע גם על המשאית, אך לא יכולתי להבחין בפרצופו של האחר כי היה עם הגב אליי.

חניתי את הרכב קרוב אל הבניין ולאחר שלקחתי את תיקי נכנסתי אל רחבת הבניין.

נכנסתי אל הלובי, שם עמד גבר עם ארגז בידיו שחיכה למעלית. שיערו היה בלונדיני מלוכלך בעל גוון שטני במעט. הוא היה גבוה ושרירי ולבש חולצת טריקו שהבליטה את שריריו ומכנסיי ג'ינס קצרים יחד עם סניקרס לבנות. הוא היה מרשים וידעתי שזה בדיוק הטעם של רוני.

"היי, אתה השכן החדש?" שאלתי עם חיוך על שפתיי. הגבר הסתובב אליי וחייך חיוך שחשף את שיניו הלבנות. "כן, אני לביא." אמר וכאשר המעלית הגיעה מיהרתי לפתוח את הדלת ולתת לו להיכנס בשל ידיו התפוסות. "תודה" אמר ולאחר שנכנס, נכנסתי אני. "אני אופיר.".