עידן רייכל - ממעמקים
נקודת מבט איליי
היא פשוט יפהפייה. עם הבטן הגדולה הזו, שהולכת וטופחת מיום ליום, ועם הרגליים הנפוחות האלו שהיא לא מפסיקה להתלונן עליהן. פשוט מהממת. "איליי.. נו אני צריכה לקום, אני חייבת להכין את העוגה להיום." אופיר מתלוננת כשאני מחבק את מותניה ומנסה להשאיר אותה במיטה. "עוד מוקדם.. רק תשע." אני מנסה לשכנע אותה. "לא לא, לא יהיה לי זמן לעשות הכל, עכשיו בכלל עם פיצקי שכל חמש דקות שולח אותי לשירותים." חיוך עולה עם פניי כשהיא מדברת עליו, על התינוק שלנו. אני משחרר ממותניה והיא קמה באיטיות אל השירותים. אני מחליט לקום גם כן, ומצטרף אליה לצחצוח שיניים. "אתה עושה אותי חרמנית." היא משרבבת את שפתיה ומעבירה את אצבעה אל חזי החשוף. "אני חושב שזה ההורמונים." אני מגחך ונושק לאפה, משאיר קצף משחת שיניים עליו. "טוב אני צריכה שנלך לקניות, נלך לסופר ואחר כך נלך לקנות גם את העגלה שרצינו." היא מביטה בי ואני מהנהן בהסכמה. "כן, ובערב אחרי ארוחת שישי יושבים עם הח'ברה." אני מזכיר והיא מהנהנת. "יאללה מאמי תתארגן ונצא." היא נושקת לחזי ויוצאת.
אני מתלבש ומחכה לאופיר שתסיים להתלבש גם היא בזמן שאני נזרק על המיטה. "איליי תראה, גם המכנס הזה כבר לא עולה עלי!" היא צוחקת ומראה לי את הג'ינס שלא נסגר. חיוך עולה על פניי. "איפה המכנסי הריון שקנינו? שיהיה לך נוח.." אני אומר "כן הם נוחים, אבל הם לא מתאימים לי לחולצה." היא אומרת ומתפשטת. פאקינג מהממת.
אחרי כל הקניות אנחנו חוזרים לדירה ואופיר מתחילה להכין את העוגה, אני בתפקיד הסו-שף, שובר ביצים ומערבב את החומרים. "מושלם." אופיר טובלת את אצבעה בתערובת השוקולד ומלקקת. פאק. "את מתגרה בי?" אני שואל ותופס במותניה "אני? מה פתאום." היא מחייכת בתמימות. "אוי! קרטונים! שכחנו מזה." היא לפתע נזכרת, מדברת על הקרטונים שאנחנו צריכים כדי לארוז הכל לקראת מעבר הדירה. "אל תדאגי דיברתי עם אבא שלי, הוא אמר שיביא לנו." אני מסביר והיא נאנחת בהקלה. "תפסיקי להילחץ מכל דבר, זה לא טוב לפיצקי." ידי מלטפת את בטנה במעגלים. "אתה צודק, אבל הכל קורה בבת אחת, ואני רוצה שזה יהיה מושלם." אני מצמיד אותה אליי, מחבק את גופה שטפח ואוחז בעורפה "תסמכי עליי שהכל יהיה בדיוק כמו שאת רוצה, טוב? את רק תנוחי קצת." היא מהנהנת ואני נושק לשפתיה. אני לש את הבצק ואופיר מורחת עליו את תערובת השוקולד שהכינה. "רוצה לנסות?" היא שואלת בזמן שקולעת צמה עבה מן הבצק. "עדיף שאני לא אהרוס." אני מגחך והיא מגלגת את עיניה "בוא בוא תנסה." היא מושכת אותי אליה.
אחרי שאנחנו מסיימים להכין הכל אני מכריח את אופיר לשבת ולנוח, בזמן שאני עושה את הכלים. "איפה נהיה בערב? שאני אדע מה ללבוש." אופיר שואלת ואני עונה לה שנשב כנראה אצל לי-דן. "תוציא את העוגה מאמי." היא מבקשת ואני מוציא אותה מהתנור. "איך לכבות?" אני שואל, אם אופיר לא הייתה מכינה כאן דברים, כנראה שלא היה לתנור הזה שימוש. אני ולביא לא היינו משתמשים בו כנראה אף פעם.
"תסובב הכל פשוט." היא עונה ואני עושה זאת ומצטרף אליה בספה. היא מנשקת את לחי ומעבירה את ידה בשיערי. "או!" היא קוראת ומתיישבת. אני ממהר לעשות כמוה "מה קרה?" אני שואל והיא תופסת את ידי, מניחה אותה על בטנה. "אתה מרגיש?" היא שואלת בעיניים דומעות. הוא בועט. התינוק שלי בועט. "אני אוהב אותך כל כך." אני לוחש על שפתיה ונושק להן. "אני אוהבת אותך." היא מחזירה לי כשאנחנו מתנתקים.
בערב, כשאופיר לבושה בשמלה צמודה שמבליטה את הבטן המההמת שלה, אנחנו נוסעים לארוחת שישי אצל אילנה, אמא של אופיר. כשאנחנו באוטו, אחרי שכבר התיישבנו אני פתאום שם לב לידיה, "מה את מחזיקה?" אני שואל והיא מביטה מטה אל ידיה. "טפשת הריון.." היא ממלמת כשמבינה שהיא הביאה תבנית ריקה במקום את העוגה שהכינה. "אני אעלה." אני אומר ולוקח מידה את התבנית.
אנחנו מגיעים אל הבניין המופאר של אילנה ועולים במעלית. קולות דיבורים וצחוק נשמעים מחוץ לדלת ואנחנו מצלצלים. הדלת נפתחת ואילנה קוראת "יפים שלי! התגעגעתי!" והיא ממהרת לחבק אותנו. אופיר מגישה לה את עוגת השמרים ואילנה נוזפת בה "מה פתאום את עובדת? את צריכה לנוח." אופיר ממהרת לענות לה "אל תדאגי אמא, איליי עשה את העבודה הקשה, תאמיני לי שהוא לא נותן לי להתאמץ בכלל." היא זורקת חיוך לעברי. "יופי, ככה צריך." אילנה מאשרת ואנחנו מתקדמים פנימה אל הסלון. ההורים שלי ועומר כבר יושבים שם, וכאשר רואים אותנו ממהרים לקום ולחבק. "אופירי איך התינוק?" עומר שואלת ומלטפת את בטנה של אופיר. "הוא התחיל לבעוט." היא משתפת בעיניים מבריקות. וגוררת מצידה של אמא שלי צעקות שמחה. אילנה מצטרפת אלינו וכששומעת על כך מתרגשת גם היא.
אחרי הקידוש וארוחת הערב אני מחליט שזה הזמן המתאים. אילנה בדיוק חזרה עם קנקן תה ועוגת השמרים שהבאנו. "נו בוא נראה אם אתה שווה משהו במטבח." אילנה קורצת לי ואני אומר "כבר נבדוק את זה, אבל קודם אני צריך לומר משהו.." אני קם מהכיסא ואופיר שולחת אליי מבט מבולבל. אני אוחז בידה ומעמיד אותה גם כן, לפני שיורד על ברכיי. "אופיר.. את האהבה של החיים שלי, האמא של הילד שלי ואני רוצה לשאול האם תהי גם אשתי?" אני מסיים ומוציא את הטבעת מכיסי. היא מסתכלת עליי בעיניים דומעות ומהנהנת לפני שנושקת לשפתיי ולוחשת "ברור שכן."
אנחנו מתנשקים שוב וברקע נשמעות צעקות שמחה לפני שכולם עוטפים אותנו בחיבוקים. אני עונד את הטבעת על אצבעה. חישוק זהב מעוטר ביהלום, לא משהו גרנדיוזי מדי, אבל אני חושב שאופיר תאהב אותה.
כשאנחנו נוסעים אל לי-דן, להיפש עם החברה, אופיר לא מפסיקה לבחון את הטבעת על ידה. "אהבת?" אני שואל, והיא עונה שהיא מושלמת. "אני רוצה שנגיע הביתה כבר.. אני לא יכולה להתאפק." היא מחייכת אליי חיוך ביישני, וגורמת לי להתקשות. "פאק, אנחנו קופצים לחצי שעה ואז הביתה. אני מתכוון להראות לך בדיוק כמה אני אוהב אותך." "אני חולה עלייך בעלי." אני מחייך כשאני שומע את זה. לא חשבתי שאצליח להחזיק קשר, בטח שלא להיות בעל. אבל אופיר מיוחדת, והיא מדהימה והיא הופכת אותי לטוב יותר.
כשאנחנו מגיעים אל הדירה של לי-דן אנחנו מוצאים את כולם במרפסת. נאור שמעשן ממהר לכבות את הסיגריה, הוא יודע שזה לא טוב לאופיר. "איזה איחור דפקתם מזה?" לי-דן אומר וקם לחבק אותנו. "כן.. פשוט איליי הציע לי נישואים אז..." אופיר מחייכת ומראה את ידה עם הטבעת. "אחי! אני לא מאמין." לי-דן קופץ עליי וסוטר לעורפי ואחר כך מחבק את אופיר ונושק ללחיה. "לא יאמן היא אמרה לו כן! אח שלנו מתחתן!" נאור ושליו מתחילים לשיר ושלי קופצת על אופיר בנשיקות.
אנחנו מתיישבים, וזה תמיד מצחיק לראות את אופיר מתיישב באיטיות כזאת בגלל הבטן הגדולה. "אוף חם לי." היא מתלוננת בשקט. "רגע אני מוציא מאוורר." לי-דן קופץ על הרגליים ודואג לאופיר. "וואלה לי היה חם לא דאגת ככה!" שי צועק לו ושלי סוטרת ללחיו "כשתהיה בהריון ידאגו לך ככה." וגוררת גל צחוק.
מי היה מאמין שאני אשב פה, עם אופיר בהריון וטבעת על ידה. אופיר שלי.
*************
אם אהבתם אשמח שתגיבו ותצביעו.
YOU ARE READING
חיובית
Teen Fiction"איך את תמיד כל כך חיובית?" "אני מניחה שאני פשוט לא יכולה להרשות לעצמי להיכנע לדיכאון. הייתי שם פעם, זה לא כל כך נחמד." אופיר היא בחורה חייכנית ושמחה, היא מוכרת בחיוך השובה שלה ובשמחת החיים. איליי הוא השכן החדש שלה, אדיש וקשוח וגדול ממנה בשלוש שנים...
