מלך המאפיה (הסיפור עדיין בשלבי עריכה)

פרק 1- לילי

"אנה! אנה!" שמעתי את ויקי צועקת לי בזמן שנופלת לי עוד כוס על הרצפה. אני חיה עם השם המזויף הזה כבר כמה זמן ואני עדיין לא מצליחה להתרגל אליו.
"את חייבת להתרכז יותר אחרת יפטרו אותך ואת יודעת שאת לא יכולה שזה יקרה" ויקי הוסיפה.
אני יודעת שהיא צודקת, כי בלי העבודה הזאת אני אחזור להיות בדיוק איפה שהייתי לפני 3 שנים. בחוץ, ברחוב, בלי שום כסף או בית.
ירדתי לרצפה לנקות את זה בזמן שהתנצלתי בלי הפסקה. "אני מצטערת... אני לא שמתי לב...סליחה..." אני אומרת בזמן שבלי לשים אני חותכת את ידיי מהזכוכיות השבורות המרוסקות על הרצפה.

הכרתי את ויקי כמה חודשים אחרי שאיבדתי הכל. זה היה כשמלמלתי לעצמי על ספסל ברחוב שאני חייבת למצוא עבודה ודירה. היא שמעה את זה וראתה שאני זקוקה לעזרה ומיד עזרה לי למצוא את העבודה הזאת בבר. מאז היא החברה הכי טובה שלי.

המשכתי למלצר למרות הכאב בידיים המדממות ובלי לשים לב כבר הגיע השעה לסגור. בכל פעם שהבר נסגר יורדת ממני תחושת הקלה מטורפת ובכל פעם שהבר נפתח עוד פעם, התחושה נעלמת ולא חוזרת עד הלילה. בעבודה כמו שלי תמיד צריך להיות מרוכזים, אחרת אתה עלול למצוא את עצמך עם האנשים הלא נכונים.
אני כבר פגשתי כמה, וזה לא היה נעים בכלל.

אחרי שיצאתי מהבר התחלתי ללכת לכיוון הבית שלי, הוא נמצא לא רחוק מכאן אבל הוא נמצא בשכונה מאוד מפחידה. לצערי בתקציב שלי זה כל מה שאני יכולה לקבל.

כשנכנסתי לסמטה בכדי להמשיך לביתי הרגשתי שמישהו דוחף אותי בחוזקה לרצפה. הראש שלי התנגש ברצפה ומשם הכל מעורפל לי.
אני זוכרת שראיתי שמי שדחף אותי התחנן על חייו בזמן שגבר גדול ושרירי החזיק באקדח. אני זוכרת שלמרות שהאיש התחנן, הגבר השרירי ירה לו באמצע העיינים בלי להנעיד עפעף.
אני הייתי אחוזת בהלה ולא יכלתי לזוז. מוחי אמר לי לברוח משם אבל בגלל המכה שקבילתי בראש, לא הצלחתי להתאפס על עצמי ולקום.

אני זוכרת את הדם.
הדם שהיה עליי, הדם שהיה על הרצפה, והדם שהיה על החולצה הלבנה של הגבר השרירי.
אחרי שירה באיש האומלל הוא שם לב אליי והסתובב אליי עם אקדחו מכוון אליי.
"מי את?" הוא שאל בכעס. אני לא הצלחתי לענות וכמה שניות אחרי זה התעלפתי.