מלך המאפיה (הסיפור עדיין בשלבי עריכה)

פרק 17- כריס

וואו היא כזאת סקסית שהיא מגרה אותי.
בהתחלה נכנסתי לתא שלה כי עצבנה אותי ורציתי לענות אותה אבל אז היא התחילה לדבר כל כך סקסי.
״אתה ממש סקסי כשאתה כועס״ החא אמרה פתאום. לזה לא ציפיתי. ״אני סקסי בכל מצב, חבל שאת לא נצלת את ההזדמנות של לצרוח מעונג, אבל עכשיו, את סתם עוד אחת. את יודעת כמה כמוך אני מזיין?? את כלום בשבילי עכשיו אחרי שעצבנת אותי״ אמרתי בחדות כי רציתי להכאיב לה. רציתי להראות לה שאני שולט ושאני מחליט עליה ועל כולן!
היא לפתע אמרה ״אז אתה אומר לי שההזדמנות נסגרה? אם תשחרר אותי אספק אותך ואענג אותך כמו שאף אחת לא הצליחה לעשות״.
איך הייתי רוצה! הייתי מזיין אותה כל כך טוב שהיא הייתה מתחננת לעוד. הייתי גורם לה לגמור כל כך הרבה. רק רציתי שהיא תתמסר לי אבל ידעתי שהיא סתם אומרת את זה כדי לברוח אז אמרתי ״את חושבת שאני מטומטם? אני יכול לגרום לך לענג אותי גם כשאת קשורה״. אחרי כמה דקות שהיא מנסה לשכנע אותי היא בסוף נכנעה.  הרגתי את טעם בנצחון בפה שהיא אמרה ״אתן לך לעשות בי כל מה שתרצה.״ אבל משום מה לא הצלחתי להאמין שהבחורה הזאת תוותר כל כך בקלות אחרי שכל חייה היא נלחמה. התקרבתי אליה ואמרתי לה שאני לא מאמין לה. ציפיתי שהתגובה שלה תהיה אחרת אבל אז היא אמרה ״תנסה אותי״ והתחילה לנשק אותי בלהט.

וואו מה שהייתי עושה לה!!
התקרבתי אליה ואמרתי ״אני רוצה לראות אותך גורמת לי לגמור בפה שלך כל כל חזק״ כי רציתי אותה ועכשיו היא סוף סוף מקבלת את זה שאני שולט בה.
רציתי להוריד לה את חולצתה אבל קודם ווידאתי איתה שזה בסדר. אחרי שהיא הנהנה קרעתי ממנה את החולצה, וואי כמה זמן רציתי לעשות את זה!
היא לבשה חזיית תחרה שחורה שגילפה לה את הגוף והחזה בצורה מושלמת.
היא בקשה לשחרר אותה משלשלאות ובהתחלה התלבטתי כי פחדתי שתברח. אחרי כמה שכנוע עצמי שחררתי אותה משלשלאות וקמתי כדי שתמצוץ לי כל כך חזק.
״אתה אוהב שעושים מה שאתה רוצה?? אתה אוהב לשלוט? היא אמרה בקול כזה סקסי שגרם לי לזקפה.
היא התחילה לפתוח את חגורתי ואמרתי ״אני צריך אותך כל כך! מה שאת עושה לי!״

לפתע היא שלפה את אקדחי מהמכנס.
הייתי בהלם אבל אז מהר מאוד צחקתי בשקט כי ידעתי שהנמרה שלי לא תוותר כל כך בקלות.
היא צעקה עליי שאשחרר אותה אבל פשוט צחקתי.
היא הייתה כל כך סקסית שהיא עם רובה ביד.
״שמעת מה אמרתי?! שחרר אותי או שארה בך!״ היא צעקה בכוונה כדי להפחיד אותי אבל פשוט התקרבתי אליה בזמן שריחה הפנט אותי כל פעם מחדש ואמרתי ״הרי את לא תירי בי! אין לך את האומץ! את לא תרצי שהדם של מישהו יהיו על הידיים שלך.״

האמנתי שהיא לא תעז לעשות אבל פתאום הרגשתי משהו כואב.
הסתכלתי על כתפי וראיתי דם. לא הבנתי מה קרה.
הסתכלתי אליה בזמן שנפלתי אל הרצפה ושמעתי אותה צועקת כל מיני דברים.
הכל היה מעורפל מאוד ולא רציתי למות מסיבה אחת- לא יהיה מי שישמור על ליליאן.

אחרי כמה ימים התעוררתי במיטה שלי כשעל גופי היו תחבושות לבנות.
ניסיתי להיזכר במה שקרה ואז בריאן נכנס לחדר ושמח.
״אתה ער! מעולה! זה היה אחד רציני״ הוא אמר.
״אוי נו באמת, אתה יודע ששום דבר לא רציני לי, אני מרגיש מעולה״ עניתי בזמן שהתיישבתי על המיטה.
״תקשיב, בזמן שלא היית קרו דברים רציניים. מצאנ-״ קטעתי אותו לפני שהמשיך את המשפט ואמרתי ״איפה ליליאן? היא בסדר?״

הוא נאנח, הסתכל עליי ואמר ״תפסה אותך חזק הבחורה הזאת, אה?״
״ממש לא, אני פשוט לא רוצה שהעדה שראתה אותי רוצח מישהו תסתובב בחוץ ותגלה למישהו״ עניתי.
״ממש, אתה משוגע אליה ואני לא מבין למה! היא זאת שירתה בך! היא מסוכנת וסתם זונה שמשפיע עליך, אתה צריך פשוט להרוג אותה וזהו״ הוא צעק.
קמתי מהמיטה והתקרבתי אליו ״תקשיב טוב. חוץ מזה שאתה חייל שלי, אתה גם כמו אח שלי. ורק בגלל זה אני לא שם כדור בין שני עיניך עכשיו. אבל אם. עוד פעם אחת. אתה תדבר עליה ככה. אתה תהיה בתוך הקבר שלך לפני שתספיק להגיד את השם שלך. ברור!?״

הוא הנהן ואמר ״צודק, סליחה בוס״.
הסתובבתי וחזרתי לשבת על המיטה כי פצעי עדיין הכאיב לי.
״איפה היא ומה איתה?״ שאלתי את בריאן והוא ענה ״היא בתא שלה, אף אחד לא נכנס מאז שהיא ירתה בך.״
שחזרתי את המשפט הזה בראשי ואמרתי ״אז אתה אומר שהיא לא אכלה או שתתה כמה ימים?״ הרגשתי שאני עוד שנייה מתפוצץ עליו והורג אותו במקום.
הוא הנהן והיה נראה כאילו הוא מבין שאני עוד שנייה מתפוצץ.
הרגעתי את עצמי ושלחתי אותו להביא אותה מיד.