פרק 8- כריס

692 17 1
                                    

באמצע הלילה התעוררתי מצעקות ואנחות ששעמתי על ידי, זו הייתה ליליאן, היא חלמה חלום מתוך שינה.
התיישבתי וראיתי אותה מתאבקת בחלום וצועקת.
"די!" היא צעקה מתוך החלום "בבקשה, לא התכוונתי", " תעזוב אותי כבר" ועוד דברים.

הסטתי את מבטי ממנה וחשבתי לעצמי על מה היא יכולה לחלום. זה אני? זה מישהו אחר? כדאי מאוד שזה יהיה אני, כי אם מישהו אחר נגע בה, זה הסוף שלו.
ושוב פעם התחושה הזאת שתמיד יש לי מאז שהיא פה, שאני חייב להגן עליה, גם אם זה אומר מפני.
איך זה הגיוני?

שמעתי אותה צורחת צעקה חזקה ונאנחת מכאב ומיד ניערתי אותה ואמרתי לה "תתעוררי, הכל בסדר, זה רק חלום".
היא פתחה את עיניה בחדות והסתכלה עליי, אבל יכלתי לראות שהיא עוד ישנה.
"בבקשה אל תעשה לי את מה שהוא עשה." היא לחשה ומיד סגרה את עיניה וחזרה לישון בשלווה.

הסתכלתי עליה למשך כמה שניות בבלבול. התאכזבתי והתעצבתי.
נגעתי בפניה החלקות והיפות עם האצבעות שלי ולחשתי "אני אשמור עליך" וחזרתי לישון.

שהתעוררתי למחרת בבוקר ראיתי שהיא עוד לא קמה והתחלתי לנצל את ההזדמנות ולצאת לריצה. החלפתי בגדים, שמתי נעלי ספורט ויצאתי, נעלתי את הדלת בידיעה שהיא תנסה לברוח.
שחזרתי היא עדיין ישנה אז הלכתי להתקלח.

מלך המאפיה (הסיפור עדיין בשלבי עריכה)Where stories live. Discover now